בחודשים האחרונים, הקריינות של הלוואות קרן המטבע הבינלאומית הפכה לסאגה לא פשוטה. במדינת קניה, מאות אלפי אזרחים התאגדו ברחובות ביוני האחרון כמחאה על תכנית הקיצוצים הכלכליים שהציג הנשיא ויליאם רוטו. הקיצוצים, שנדרשו לצורך שחרור חלק מהסכום בסך 3 מיליארד דולר שניתן על ידי הקרן, עוררו תחושות קשות בקרב הציבור. התגובות היו הרות אסון, כשהשלטון נאלץ להתמודד עם גל מחאות שהלך ותפס תאוצה.
במרחק של כ-8,000 קילומטרים, בנגלדש עברה חוויה דומה כאשר ראש הממשלה שייח' חסינה הודחה מתפקידה לאחר ניסיונות חקיקה שנגעו בבירוקרטיה ובתהליך הקבלת החלטות במדינה. הרפורמות המוצעות הובילו למרד רחובות ולאי-שקט אזרחי, שגרם לשלטון להבין שהצורך לשנות מדיניות הוא הכרחי. תופעות אלו מצביעות על מגמה מדאיגה בקרב המדינות המיישמות רפורמות של הקרן, כאשר הן נתקלים בהתנגדות גוברת מצד הציבור. האם יצליחו מנהיגים אלה לנווט בין צורך כלכלי לקיום חברתי? השאלה הזו תישאר פתוחה, לאור המגמות הנוכחיות בשוק ההון והמערכת הפוליטית העולמית.
