השבוע החולף נסגר באופטימיות יחסית ובקפיצה בראשון עת הציבור מסתער על הקרנות וכותרות התיקון צצות. כפי שנציין בהמשך, לא תיקון ולא דשדוש כי אם המשך סנטימנט שלילי אך לאחר פאניקה עם פדיונות של 2.7 מיליארד ₪ קל להבין מדוע רבים מחפשים כעת תחתית. בפועל אנו רחוקים מכך כמזרח ממערב ודי אם נחדד שוב כי בכל גל ה"פאניקה" האחרון נמכרו כ 150 מליון ₪ במניות ישראל. זהו סכום זניח יחסית שאינו מלמד על לחץ מכירות משמעותי ובסה"כ מיישר קו גם חוסר הכיוון המוחלט בעולם.
ת"א אולי חתמה את ינואר עם תשואה עדיפה על מרבית המדדים אך כמעט לאן שלא תפנה תיווכח כי היה זה דווקא חודש שורי: הדולר תרם כ 0.6%; הדואליות תרמו 1.7% וכפול מתשואת המדדים המקבילים ואף המוסדיים הגדילו במעט חשיפה. אם חודש שורי שכזה מסתיים בירידה של 5% המשמעות היחידה היא כי לפנינו המשך מהלך יורד וכרגע ניתן להתיחס לכל בלימה ירוקה בת"א כבמקרה הטוב דשדוש 1430-1470.

שחקני המעוף שחתמו חודש מוצלח מוסיפים כעת להניח ירידות עם מרכז פוזיציה נמוך סביבות 1440. איננו מצליחים למצוא קטליזאטורים בשוק המקומי (בעולמי דווקא התמונה מעט שונה כפי שיפורט בהמשך) היכולם לתמוך במדד, כשגם החולשה במדד הבנקים ניכרת. השבוע החולף היו אלו הידיעות על פגיעה בעמלות אבל די שנזכור כי דיסקונט מפיץ מניות בינלאומי בדיסקאונט של 5% על מחיר השוק – דבר שלא נעשה מאז הפצת מניית לאומי בכדי להבין כי גם בבנקים מתחילים להדק את החגורה. ללא עליה במדד הבנקים לא תהא עליה במעוף ויש גבול עד כמה הדואליות יוסיפו להציג תשואה עודפת. בד בבד ניתוח הסטיה המקומית (15%) ואמריקנית (20%) מדגישה כי אנו אולי בדשדוש ולבטח לא בשוק עולה. כל עוד אין התיצבות בוול סטריט מתחת ל 17-18% ניתן להמשיך ולהביט על 2000 הנקודוות מרחוק ולייחל שיאלן לא תמהר להעלות את הריבית.

זה בדיוק מה שעושה כעת נגידת בנק ישראל עם ההחלטה הצפויה להותיר את ריבית פברואר ברמת 0.1%. הסיבות גם הפעם נתלו בהאטה העולמית ואף בסיכוני הצמיחה (תוך התעלמות הבנק כי כבר שנתיים אין צמיחה...) אלא שפעם נוספת אנו רואים סנדול כמסורת בנק ישראל: תעלה הריבית – הדבר יטיב עם הדולר אך יפגע בשווקים; לא תעלה – ספק עד כמה יטיב עם השווקים אך שוב יכביד על הדולר ובמהירות אל מתחת ל 3.9 ₪/דולר. זו לבטח לא סיבה מספיק טובה בגינה בנק ישראל רכש ברמות הנוכחיות (ינואר) עוד 400 מליון דולר שמעבר לתכנית הגז אך צריך לזכור שכפי שהוא מקפיד להפסיד ביתרה של 90 מיליארד דולר כך הוא מצרף כעת הפסד של חצי מיליארד דולר במניות. נגענו בכך לפני שנה שבנק ישראל אינו מוסמך להשקיע במניות לאחר החלטת הנגידה לגוון את התיק. ניחא מניות – מוטב היה להשקיע באלו המקומיות אך ניכר כי הכניסה המסיבית ברמות השיא היא החלטה שגויה. יוסיפו בבנק לדבר על העת על השקעה לטווח ארוך ועדין לשאלת עצם הסמכות איש לא נדרש. לעצם עניין הסמכות – בנק ישראל מתיחס באריכות בהודעתו לאינפלציה ולסיכוניה אלא שבפועל הבנק (והמדינה) תלויים באופן מהותי בנפט ולכן כל ניתוח של הבנק שווה כקליפת השום.

ואכן שוק הסחורות מוסיף לתעתע עת הנפט זינק מעל 30 אך אינו מצליח לפתח מומנטום עקבי. בטווח המיידי שבירת 30 $/חבית בהחלט עודנה על הפרק ומחזורי המסחר בעליות נמוכים באופן מהותי מה גם שבצד הפונדמנטלי אין שום הסכמה בין החברות לצמצום היקף ההפקה. לא ברור מתי כל מדינה החלה למשוך לכיוון מנוגד אבל יש משקל לכניסת איראן לשוק המערבי ולכן ללא ועידה שכל יעודה הוא קביעת תחתית בדמות שיתוף פעולה, קשה לראות מאין הזהב השחור ירשום התאוששות אמיתית.
הזהב ממשיך לזחול מעלה ואנו כבר מרחק של כ 2% מיעד הלונג שציינו. התאוששות קלה בנפט ונקבל קפיצה במתכת אלא שעד שזאת יתרחש מלחמת המטבעות העולמית קובעת במידה רבה את הסנטימנט וכאן גם היו חדשות.

ראשית, הטלטלה בנפט עושה שמות ברובל עם צלילה נוספת של 20% החודש. 100 רובל לדולר עומד מעבר לפינה וזהו עניין פסיכולוגי וטכני שיהפוך לפונדמנטלי במידה ויחצה הסף. כבר כעת בהשוואה בין רכיב הנפט בכלכלה הרוסית לרובל ניכר כי שער הרובל גבוה ועתיד לאבד עוד כ 10% לכל הפחות ולכן הממשל מגיב להעלאת הריבית האמריקנית אך באיחור.
שנית, המהלך של הבנק היפני עם הורדת הריבית ל 0.1% - הוא מהלך לא פחות מדרמטי ויטלטל את שוק המטבעות. הבנק ביפן איבד את זה לחלוטין וכל שאנו יכולים לחזור עליו הוא את שאמרנו לא פעם: "יפן היא לא ארה"ב והבנק המרכזי במדינה הוא לא הפד". בתגובה היין נחלש מיידית אל מול הדולר ב 2% וזאת נזכיר לאחר הבטחות דראגי מהשבוע החולף לתכנית הקלה נוספת. הבנק היפני אף הבטיח צעדים נוספים וכך אנו מקבלים עולם של ריביות שליליות המנוגד ב 180 מעלות לכיוון האמריקני: אירופה ואסיה, בדגש על סין, מול ארה"ב שמעוניינת בהעלאה איטית והדרגתית. לא הצעד היפני הוא שהקפיץ את השווקים אלא נגזרתו ביחס להעלאת הריבית בארה"ב.

בשבוע החולף ציינו שיש למשקיעים על מה להישען בבואם להניח כי הריבית לא תעלה 4 פעמים השנה, והנה הצעד של הבנק היפני, על גבול התיאום מול דראגי, שומט לחלוטין הקרקע ביחס למועדי העלאת הריבית. 6% סיכוי להעלאת ריבית במרץ; וסיכוי של 40% בלבד לאיזושהי העלאה עוד השנה. בניגוד לאופוריה השולטת בוול סטריט הסוחרים הפעם צודקים לחלוטין – אין שום סבירות ל 4 העלאות בזמן שכל העולם נסוג אחורה. זה מעט מופרך להניח שלא תהא העלאה, ולו משום רצון הפד לשמר המוניטין, ועדין הסבירות במרץ נמוכה באופן מהותי מ 50% (גם אם 6% זה קיצוני) ולכן השווקים הגיבו בקפיצה. קפיצה ששוב משמעה = לא גל עולה, לא סנטימנט חיובי אלא המשך בו צפים פחות או יותר ברמת המחירים הנוכחית לאחר עונת דוחות סבירה יחסית.

הבעיה של כל אותם אופטימיים היא שלהתלות על הקלות מוניטאריות זו הכלכלה הישנה. 2 הבעיות המרכזיות כעת, סין ומחיר הנפט, אינן יכולות להיפטר בעוד ריביות שליליות כשממילא תם ונשלם הסיפור של ריבית שלילית ביפן ועוד רגע באירופה. בסין סיכון חדלות הפרעון של חובות קונצרנים זינק ל 15 טריליון דולר עם שיא מאז משבר 2008. מחיר הנפט אינו רושם התאוששות לסביבות 40-50$ היכולים במשהו להרגיע השווקים, וכל תעשיית הפצלים האמריקנית מתנדנדת רגע לפני התרסקות שתתרחש ללא עליה בחודשיים הקרובים לכל היותר. אמת כי הכלכלה הריאלית התנתקה מזמן מהשווקים ועדין 2015 כולה עמדה בסימן דשדוש בוול סטריט. אין בהסטוריה שנתיים של דשדוש צר שכזה ולרוב הוא מאפיין היפוך מגמה לאחר שנים של עליה. אנו מניחים כי העליה האחרונה בארה"ב אינה ברת המשך, קרי 1900 קרוב הרבה יותר מ 2000. אם זהו המצב הדברים נכונים פי כמה עבור המדד המקומי שכן בעוד בארה"ב יש התקדמות בכלכלה כפי שבאה לידי ביטוי בנתונים – בישראל אנו בנסיגה; באירופה ואסיה יש הקלות מוניטאריות בזמן אמת ועל הפרק – בישראל קופאים על השמרים. כל אלה מובילים למסקנה כי הירידות בת"א תתחדשנה עוד לפני ירידה משמעותית בארה"ב ולכן התקוות לפברואר ירוק אופטימיות וחסרות בסיס.

מניות ומגזרים
מטריקס - שינוי המלצה ! לאחר 30% תשואה במניה איננו מוצאים עוד עניין ואנו מתחילים לראות רגיעה גם מצד מוסדיים וגם מצד קרנות בהיקפי הרכישה ולכן זהו השלב לממש הרווח.

• ביתר המניות והמגזרים אין שינוי המלצה .

שבוע טוב ומוצלח !