השבוע החולף היה מטעה למדי בזירה המקומית, לאור עליה שבועית לאחר תקופה ממושכת של ירידות. המשקיעים בת"א נטו להתמקד באוברשוטינג הקיים בחלק מהמניות אך לא היו מודעים לפיסקה החותמת את הסקירה האחרונה –
הימים הקרובים הינם בעלי נתונים לרוב, אך המרכזי שבהם הינו הנתון החותם את השבוע הוא נתון התעסוקה . הנתון הרשמי של שינוי מספר המועסקים יתן את הטון וסה"כ המסחר המקוצר שיחל בשלישי הינו חסר חשיבות שכן נתונים אלה צפויים למחוק כל רווח/הפסד קודם

וכך, גופים גדולים ניצלו את העליות האחרונות בכדי להוסיף ולהקטין את החשיפה למניות הבנקים והתקשורת, ומנגד, משקיעים פרטיים ניסו (שוב) לתפוס סכין נופלת. נתוני התעסוקה הם קטליזטור משמעותי אך לא מפתיע במיוחד, וראוי לציין כי עוד טרם פרסום הנתונים הבורסות בעולם כבר איבדו מכוחן וצללו, ולכן בהיעדר הודעה תומכת הסנטימנט השלילי כאן בכדי להישאר.
יחד עם זאת, השוק המקומי אינו צפוי לרדת כשווקי העולם בשבועות הקרובים בשל עדיפות על המשק האירופאי והאמריקני, כמו גם תמידה מהמניות הדואליות. פעמים רבות אנו מתעלמים מפקטור זה אך כיוון שלמעלה מ 30% ממדד המעוף הינו דואלי, הרי שעליה בשער הדולר של 5% קיזזה בצורה ניכרת את הירידות הפוטנציאליות על סף 1000 הנקודות. בסביבות רמות מדד אלה גם שחקני המעוף ידרשו להתערבות, ולכן ירידות בהחלט כן אך ביחס לעולם ת"א תציג עדיפות מה.

החלטת הנגיד להותיר את הריבית על כנה, אותה סקרנו בשבוע החולף, היתה שגויה מיסודה וכעת מתרבים הקולות (בדיעבד) כי על הנגיד להוריד הריבית בדחיפות. המשק המקומי שנבלם ע"י אשראי הבנקים זקוק נואשות לחמצן אך פישר הוכיח לא פעם כי אינו חורג מהנהלים, ולכן הורדת ריבית מחוץ לתאריך ההחלטה אינה צפויה לחלוטין. במלים פשוטות, יעבור חודש שלם עד ההחלטה הבאה, חודש קריטי במיוחד, עד כי החלטת הנגיד עלולה לאבד מהאפקטיביות שלה ובפרט שכמעט בודאות הנגיד יוריד רבע האחוז ולא מחציתו. עקומי האג"ח כבר קרובים לגילום מלוא הורדת הריבית, ולכן על בנק ישראל יהא מוטל הכורח להוסיף סוכריה להחלטה הקרובה, שבמידה רבה נבעה מצעדיו הוא עצמו.

מצד שחקני המעוף, הדשדוש המתמשך הינו מבורך והוא איפשר קידום הגבול העליון. לרמת 1120 הנקודות. קידום זה הוביל להרחקה דלה יחסית של הגבול התחתון הניצב כעת על 1000 נקודות, כשהפקיעה האופטימאלית עודנה סביב רמות 1040-1050. קיימת בעיתיות מכרעת בקידום אגרסיבי ושינוי הפוזיציה בשל המרחק מהפקיעה, ולכן תנועה אלימה בשלב זה של החודש תיתקל בתמיכה ברמת 1000 נקודות אך בשלב מתקדם (החל ממחציתו השניה של חודש יוני) תוביל קרוב לודאי לסגירת פוזיציות ברווח ומשיכת ידיים. בתרחיש מעין זה, הבורסה תגיב באגרסיביות לירידות בעולם ובהחלט יתכן והיעדר התמיכה יוביל לשבירה עמוק מתחת לרמת 1000 הנקודות הפסיכולוגית.
ברמת המניות אבחר השבוע להתמקד דווקא במניית הזדמנות ישראלית. החברה דיווחה הבוקר על פוטנציאל ל-6.7 TCF גז ו-1.4 מיליארד חביות נפט בפלאג"יק, ובתגובה זינקה עם פתיחת המסחר אך חתמה בצלילה של 13% וירידה יומית מהגבוה של 25%. על פניו מהלך הזוי שכן הבשורה היא בפירוש חיובית, ועבור מניית חלום היה הדבר אמור להזניקה אלעל. בפועל, התרחיש שהתממש היום צריך להדאיג מאוד את משקיעי הגז והנפט, בדגש על משקיעי רציו מאחר והוא חושף את שעולה בסקירות בשנתיים האחרונות – אין מה לעשות עם כל הגז הזה. אם ישראמקו סוגרת את פוטנציאל הגז של ישראל לעשרים שנה, ורציו תכוון ליצוא (וגם זה כבר ציינתי להערכתי בספק) מה מקומן של כל מניות הגז הקטנות והפחות משמעותיות. הימצאות גז אין משמעה כדאיות שאיבה, ובאופן טבעי מוטב להתמקד במאגרים הגדולים (רציו) שיניבו לאורך זמן פי כמה מאשר המאגרים הקטנים. חובבי המגזר מודעים לכך שבמשך חצי שנה, מידי חודש בחודשו דיווחה חברה אחרת לבורסה על הימצאות גז ולכן האינפלציה במוצר, כמו גם המרחק מאירופה ועלויות הפיכת הגז לנוזל, הופכות את הגז לפחות רלוונטי ואת הנפט לעיקר. עד שנגיע לקירבה לחדשות על הנפט, עד אז יוסיפו מניות הגז לגלוש מטה {ואף מלה על מאגרי קפריסין ויתרונותיהם אל מול הישראלים}.

בשוק המט"ח, התחזקות הדולר אל מול סל המטבעות הופכת כל נסיון לסמן היפוך ואף בלימה לחסר סיכוי. כל עוד החדשות מאירופה ובפרט ספרד ימשכו בקצב הנוכחי נדמה כי רמת 1.2 עלולה להישבר אף היא, שלא לומר 3.95 בצמד הדולר-שקל. קשה למדי לראות מצב בו גם השבוע הסנטימנט השורי בדולר נמשך, אך די בהודעה שלילית של יוון, קריסת בנק נוסף בספרד או אף השתהות מצד בכירי האיחוד וחיש קל האירו יחליף קידומת והשקל יוסיף להיחלש. בזירה המקומית, ההערכה כי הנגיד יוריד הריבית בהחלטה הקרובה מכבידה אף היא על יכולת התחזקות הדולר, ולכן תיקון חד מטה אינו סביר אלא לכל היותר רגיעה ברמות הנוכחיות.

בשוק הסחורות, הזהב ביצע מהלך חשוב השבוע והתרחק מנקודת הסטופ שקבענו ברמת 1550$ לאונקיה. הקפיצה מעבר לסף 1600 הדולר, בעיקר על רקע נתוני מאקרו שליליים, מדגישה שוב את היעדר האלטרנטיבה למתכת כגידור בפני מגוון תרחישים והתנודתיות הגבוהה במתכת צפויה להימשך. מאה ושמונים מעלות מהזהב, הנפט מוסיף לצלול ורושם קירבה לרמת 80 דולר לחבית. הירידה מתבקשת על רקע ההאטה הגלובאלית, ומי שצפוי לתת השבוע את הטון אלו נתוני המלאים שככל הנראה הינם גבוהים מהצפוי, ובהתאם יכבידו על התאוששות ותיקון בזהב השחור.

באירופה, היה זה שבוע מיוחד דווקא משום הדברים שחסרו בו – לא היו הצהרות קיצוניות, לא הבטחות חסרות כיסוי ואף לא תכניות הזרמת כספים חדשות. מנהיגי האיחוד אולי קיוו לנתונים טובים בארה"ב/ עייפו מעט מהצהרות הבומרנג, ופשוט נאלמו דום והיעדרותם שברה באחת את כל התמיכות שהקפיצו המדדים מעלה בשבועות האחרונים.
עיקר העיניים נשואות לספרד שם, ממש כקודמיו ביוון, פורטוגל ואיטליה, רה"מ משוכנע כי המדינה אינה זקוקה לעזרה. תשואת האג"ח לעשר שנים מרחפת הרחק מעל 6% אבל הספק גאווה לאומית, ספק פסיכולוגיה בגרוש מובילה את ראחוי להמתין עם בקשה רשמית אע"פ שהשוק כבר מגלם דרך ללא מוצא. הצעד הבעייתי השבועי הוא שמיגל פרננדס, נגיד הבנק הספרדי, בחר להתפטר לאור הביקורות הקשות על הלאמת הבנק הרביעי בגודלו במדינה, ומאחר ומחליפו ער לעליהום סביר כי יעשה כל שלאל ידו להימנע מהלאמה. זוהי בשורה חכמה לטווח הארוך אך קשה למשקיעים המחפשים כעת בעיקר פלסטרים ופחות טיפול מעמיק, מה שיוביל להמשך תשואת חסר במדינה.

ספרד אמנם מובילה את האיחוד (אף לפני יוון – 24.3% ו 21.7% בהתאמה) בשיעור האבטלה אבל אין ספק כי השיא החדש בשיעור האבטלה בגוש האירו, 17.4 מליון מובטלים באפריל, מדגיש את העתיד העגום של היבשת. גם נתון מרץ תוקן לרעה, וסה"כ ההערכות האופטימיות הן שאנו צפויים לעליה של 1% עד תום השנה. ההערכות הפסימיות אינן רלונטיות כי במידה ויתממשו, האיחוד ממילא יתפרק...

בין כל הזרקורים, הפנסים ואורות המשקיעים ישנה מדינה שחומקת בינתיים מהרדאר ולדעתי תעלה לכותרות ביוני-יולי: קפריסין. האינסטינקט הראשוני הוא לבטל מדינה בסדר גודל כזה לאחר יד, אך מכיוון שכבר נוכחנו להשפעה חסרת התקדים של יוון על כלכלות האיחוד יש מקום להכניס גם את שכנתנו למשוואה. האי הקטנטן כבר קיבל הלוואות מרוסיה, המשיך דרך סין וכעת מאחרי הקלעים מושיט ידיו אל עבר קרן הסיוע של האיחוד. קפריסין אמנם אינה חברה במובן הקלאסי אך מחד היקף הסיוע עבורה הוא אקוטי ועבור הקרן זניח, ומאידך, אם מתפשטים מעבר לאיחוד הקלאסי כיצד אפשר לדחות אחרים על הסף. הדברים אמורים בפרט על רקע רצון האיחוד להכניס עוד חברות בקרבו, מדינות שדווקא שינו מרצונן בשנה האחרונה.

באסיה, הנתונים כולם זועקים האטה כשהדגש הוא כמובן על סין. מדד מנהלי הרכש במדינה שנפל ל 50.4 נקודות, הרחק מצפי האנליסטים הפסימי ממילא הוא עוד מסמר בארון המיתון ששם פעמיו מאירופה לכיוון אסיה. אם באיחוד האירופאי כבר מדברים על מיתון קל של מחצית האחוז, אפשר בסבירות גבוהה להניח כי אסיה תשקע למיתון דומה כשההתאוששות ביפן היא הראשונה להיקטע באיבה.

בארה"ב, כפי שהוזכר לעיל כל הנתונים מתגמדים אל מול נתון התעסוקה, ועדין, לא היה נתון משמעותי חיובי אחד לרפואה.
בטחון הצרכנים ירד מעבר לתחזית לרמת 64.9 נקודות; תחזיות הרווח של הבנקים המובילים במדינה נחתכו ב 50%; שפל חדש נרשם במחירי הבתים; מספר החוזים לרכישת בתים באפריל צניח ב 5.5%; מדד מנהלי הרכש של שיקגו צלל לשפל מאז ספטמבר 2009; ומדד מנהלי הרכש בארה"ב ירד אחוז נוסף.

אלו הנתונים המרכזיים, וכיוון שגם החשובים פחות איכזבו בצורה ניכרת זהו כמעט נס שהשבוע נחתם בירידות של כ 3%. בנקל, יכלנו לצפות בהתרסקות המדדים אך המשקיעים ציפו לנתון החותם הוא נתון האבטלה והמשרות החדשות, ורבים שמו יהבם על שיפור קל בשוק. כשהנתונים התפרסמו היה זה גל הדף, שלהערכתי טרם מיצה עצמו ויתחיל עימנו גם את השבוע הנוכחי: שיעור האבטלה עלה ל 8.2%, ונוספו למשק האמריקני 69 אלף משרות בלבד. תחזית האנליסטים לשוק הוכחה בפעם המי יודע כמה כורודה מידי, ובאחת התאוששות של שלושה חודשים נמחקה. זהו נתון טרגי מאחר והוא פותח פעם נוספת פער של כמאה וחמישים אלף משרות אל מול גידול האוכלוסייה, מה שקרוב לודאי לא יסגר ברבעון הקרוב. ברננקי שמוסיף למלא פיו מיים אינו מוסיף שקט למשקיעים, וכעת, QE3 הוא אירוע שישפיע ימים בודדים ופחות משבוע. רמת המדדים הנוכחית מאפשר לנגיד להתערב, אך מה הואילו חכמים אם גלגול אגח מגובי משכנאתות נראית כחסרת סיכוי בסביבה הנוכחית. אזכיר כי רמת הריביות בארה"ב לשלושים שנה הינה בשפה הסטורי, ולכן נדרש כאן פתרון שונה מתכנית ה QE, מהלך שהדמוקרטים יכולים לשכוח מאישורו בקונגרס על רקע הבחירות. נוצר כאן תמהיל בעייתי מאחר ואירופה מכבידה על האמריקנים, אך בשבועות האחרונים צפינו בזחילה איטית מעלה. כעת, ומבלי שכלל הכנסו את אסיה לתמונה, היעדר נתונים כמוהו כאישור להמשך ירידות ואין ספק כי מעגל הקסמים אירופה-ארה"ב-אירופה אינו יכול מלחדול ולהתקיים. אחרי רבעון ראשון פנומנאלי המדדים מוחקים את העליות מתחילת השנה, ומחברים מעט את וולסטריט לכלכלה הריאלית.

מהלך זה בא לידי ביטוי טוב מכל ברכישה חוזרת של מניות מצד החברות המובילות. אלו, זיהו בתחילת השנה את פוטנציאל הזינוק (ביצה ותרנגולת) והחלו לרכוש ממניותיהן בעשרות מיליארדים. נתוני מאי מלמדים כי מגמה זו נפסקה, וכעת היקף הרכישות החוזרות איבד כ 70% מכל אחד מהחודשים ברבעון הראשון של השנה. אם ראשי החברות אינם רואים עוד במחיר מניותיהם "מציאה" כנראה שעל המשקיע הפשוט להקיש את המסקנה המתבקשת, ולהימנע כעת מהשוק האמריקני.

מניות ומגזרים

• אין כל שינוי באף אחת מהמניות ו/או המגזרים.

שבוע טוב ומוצלח !