הכלכלה הדיגיטלית מציבה אתגרים גוברים למערכות המס, כאשר שירותים מקוונים חושפים את המגבלות של המסגרות הנוכחיות. חברות וירטואליות, כמו מטא או אלפבית, מחזיקות בסיסי לקוחות גדולים במדינות בהן אין להן נוכחות פיזית, ומייצרות רווחים מפרסום או משירותי מנויים. כללי המס מניחים קיום פיזי, ולכן רווחים מפעילויות דיגיטליות עוקפים לעיתים קרובות תשלומים במקומות בהם נמצאים הצרכנים. במקום זאת, חברות רב לאומיות משלמות בדרך כלל מיסי חברות במקומות בהם מתבצעת הייצור. הנציבות האירופית מציינת כי חשוב שכל מגזרי הכלכלה ישלמו את חלקם ההוגן במיסים ויתרמו לתפקוד החברות. כדי לטפל בכך, ה-OECD מקיים משא ומתן עם יותר מ-140 מדינות לעדכון מערכת המס הבינלאומית. ההצעה, המכונה עמוד אחד, תחייב חלק מהחברות הרב לאומיות הגדולות בעולם לשלם חלק ממסיהן במדינות בהן נמצאים הצרכנים שלהן.

יישום מיסי שירותים דיגיטליים (DST) באירופה מעורר עניין רב, במיוחד לאור ההתקדמות האיטית של הסכם רחב היקף של ה-OECD. מדינות כמו צרפת, ספרד, איטליה, אוסטריה, דנמרק, הונגריה, פולין ופורטוגל הציגו DST בתוך האיחוד האירופי. בריטניה, שווייץ וטורקיה גם הן יישמו מיסים כאלה. בלגיה, צ'כיה, לטביה, סלובקיה, סלובניה ונורווגיה הכריזו על תוכניות או אותתו על כוונות להציג DST. שיעורי ה-DST והאופי המדויק של המיסים משתנים ברחבי אירופה. שיעורי ה-DST הממוצעים נעים סביב 3% עד 5%, ולהונגריה יש כיום את השיעור הגבוה ביותר, 7.5%. טורקיה, שחלקה בעבר את המקום הראשון עם הונגריה, ראתה את שיעור ה-DST שלה יורד ל-5% בשנת 2026, והוא יירד ל-2.5% בשנת 2027. השיעור הוא 2% בבריטניה ובדנמרק, בעוד שלפולין יש מס של 1.5% על שירותי סטרימינג ושירותים אורקוליים. הוא עומד על 3% בבלגיה, צרפת, איטליה, לטביה וספרד. פורטוגל ושווייץ מיישמות שיעור של 4%. אוסטריה וצ'כיה הציגו DST של 5%. במדינות מסוימות, השיעורים משתנים בהתאם לספי הכנסות ולסוג השירותים החייבים במס.

מיסי שירותים דיגיטליים חלים בעיקר על פרסום מקוון. מדינות מסוימות גם ממסות מכירת נתונים, שירותי תיווך דיגיטליים המאפשרים חילופי סחורות או שירותים, וספקי שירותי מדיה אורקוליים לפי דרישה. לדוגמה, בבריטניה, פלטפורמות מדיה חברתית, מנועי חיפוש באינטרנט ושווקים מקוונים חייבים במס. דו"ח משנת 2025 של המרכז למחקרי מדיניות אירופית (CEPS) מעריך כי מס שירותים דיגיטליים בשיעור 5% היה מגייס כ-11.9 מיליארד אירו ברחבי האיחוד האירופי בשנת 2020. זה שווה ל-5.3% מהכנסות מס החברות ו-7.1% מתקציב האיחוד האירופי באותה שנה. עד 2026, הנתון עשוי לעלות ל-37.5 מיליארד אירו, השווים לכ-7.8% מהכנסות מס החברות בשנת 2023 ו-18.8% מתקציב האיחוד האירופי בשנת 2025. לדברי הדו"ח, נתונים אלה מדגישים את הפוטנציאל של DST לספק מקור הכנסה משמעותי עבור האיחוד האירופי בתקופה של לחץ פיסקאלי מוגבר.

הדו"ח מראה כי הכנסות ה-DST עולות ברחבי האיחוד האירופי. בשנת 2023, צרפת גבתה 680 מיליון אירו, עלייה של יותר מ-80% לעומת 2020. בשנת 2023, איטליה גייסה 434 מיליון אירו, ספרד 345 מיליון אירו ואוסטריה 103 מיליון אירו. מיסי DST משפיעים בעיקר על חברות אמריקאיות. ארה"ב היא ביתן של רוב החברות המושפעות ממיסי DST, מה שאומר שהאמצעים התקבלו בצורה גרועה על ידי ממשל טראמפ. בפברואר 2024, הנשיא הורה על חקירה של מדינות המטילות מיסים דיגיטליים על חברות טכנולוגיה אמריקאיות, תוך איום באמצעי תעריף נוספים. כדי להקל על המתיחות עם שכנתה, קנדה הפילה את מס השירותים הדיגיטליים שלה בקיץ האחרון, אם כי מדינות האיחוד האירופי הביעו חוסר רצון לשנות את התקנות הדיגיטליות שלהן.

ארה"ב כבר הצליחה לנהל משא ומתן על יציאה מרפורמת המס של עמוד שני של ה-OECD, כאשר חברות רב לאומיות שבסיסן בארה"ב פטורות כעת ממס מינימלי עולמי של 15%. מציאת איזון הולם בין מיסוי הוגן של פעילות דיגיטלית לבין תמריצים לחדשנות וצמיחה כלכלית היא משימה מורכבת. מיסים דיגיטליים, כמו מס שירותים דיגיטליים (DST), הם כלי אחד שבו מדינות משתמשות כדי לתפוס יותר ערך מהכלכלה הדיגיטלית. עם זאת, הם גם מעלים שאלות לגבי השפעתם על חברות רב לאומיות ועל היחסים הבינלאומיים.

ישראל, ככלכלה מפותחת עם מגזר טכנולוגיה משגשג, עוקבת מקרוב אחר ההתפתחויות בתחום המיסוי הדיגיטלי. המדינה עשויה לשקול בעתיד הקרוב צעדים דומים כדי להבטיח שהיא מקבלת חלק הוגן מההכנסות שמייצרות חברות דיגיטליות הפועלות בשטחה. עם זאת, חשוב לישראל לבחון את היתרונות והחסרונות של מיסים כאלה, ולוודא שהם לא יפגעו בתחרותיות של מגזר הטכנולוגיה המקומי.

מיסוי הכלכלה הדיגיטלית הוא אתגר מורכב הדורש פתרונות בינלאומיים. ה-OECD פועל לגיבוש הסכמה גלובלית בנושא, אך ההתקדמות איטית, ומדינות רבות בוחרות לנקוט בצעדים חד-צדדיים, כמו DST. מיסים אלה מעלים שאלות חשובות לגבי הריבונות הפיסקאלית של מדינות, השפעתם על חברות רב לאומיות והיחסים הבינלאומיים. חשוב שמדינות יפעלו בשיתוף פעולה כדי למצוא פתרונות מיסוי הוגנים ויעילים שיאפשרו להן לממן את השירותים הציבוריים שלהן ולתמוך בצמיחה כלכלית.

ההשפעה של מיסים דיגיטליים על חברות רב לאומיות היא נושא מרכזי בדיונים על מיסוי הכלכלה הדיגיטלית. חברות אלה, כמו גוגל, פייסבוק ואמזון, מייצרות הכנסות משמעותיות במדינות רבות ברחבי העולם, אך לעיתים קרובות משלמות מיסים נמוכים יחסית במדינות אלה. מיסים דיגיטליים, כמו DST, נועדו לטפל בבעיה זו על ידי מיסוי ההכנסות שמייצרות חברות אלה במדינות בהן נמצאים הצרכנים שלהן. עם זאת, חברות רב לאומיות טוענות שמיסים אלה מפלים אותן לרעה ופוגעים בתחרותיות שלהן.

היחסים הבינלאומיים הם היבט חשוב נוסף של מיסוי הכלכלה הדיגיטלית. מיסים דיגיטליים, כמו DST, יכולים ליצור מתחים בין מדינות, במיוחד כאשר הם ממוקדים לחברות שבסיסן במדינות אחרות. לדוגמה, ארה"ב התנגדה בתוקף למיסים דיגיטליים שהטילו מדינות אירופה על חברות טכנולוגיה אמריקאיות. מתחים אלה עלולים להוביל למלחמות סחר ולפגוע ביחסים הדיפלומטיים בין מדינות. לכן, חשוב שמדינות יפעלו בשיתוף פעולה כדי למצוא פתרונות מיסוי בינלאומיים מוסכמים שימנעו סכסוכים ויקדמו יציבות כלכלית.