הטלת סנקציות על אנשי תקשורת ופרשנים פוליטיים באירופה עוררה גלים של תדהמה וביקורת בקרב חוגים רבים, במיוחד בתקשורת האלטרנטיבית. ההחלטה של האיחוד האירופי להכניס את ז'אק בוד, אנליסט מוערך, פרשן פוליטי וקולונל לשעבר בצבא השוויצרי, לרשימת הסנקציות נגד רוסיה, מהווה תקדים מדאיג. בוד, לצד עיתונאים נוספים כמו קסבייה מורו, הפך לסמל למגמה חדשה ומטרידה באיחוד האירופי: שימוש בסנקציות ככלי לדיכוי דעות שונות וביקורת פוליטית.
ההשלכות של הכללה ברשימת הסנקציות הן מרחיקות לכת ועלולות להיות הרסניות עבור האנשים המושפעים, במיוחד עבור תושבי מדינות האיחוד האירופי או מדינות הקשורות אליו כמו שוויץ, נורווגיה ובריטניה. סנקציות אלה גוררות הקפאת חשבונות בנק, ביטול כרטיסי אשראי, איסור על התקשרות בהסכמים עם חברות או אנשים פרטיים הקשורים לאיחוד האירופי, ומניעת קיום קשרים עסקיים כלשהם בתוך האיחוד. למעשה, המשמעות היא ניתוק כמעט מוחלט מהמערכת הפיננסית והכלכלית המערבית. חברות בינלאומיות רבות נוטות לבטל שירותים לאנשים אלה, כולל ספקי דואר ופלטפורמות מדיה חברתית, מה שמגביר עוד יותר את בידודם החברתי והכלכלי. גם בנקים שוויצריים מקפיאים או מבטלים חשבונות מחשש להסתבכות עם הרגולציות של האיחוד האירופי, מה שממחיש את הלחץ הבינלאומי המופעל על מוסדות פיננסיים כדי לציית לסנקציות. סיפורים אישיים של אנשים שנפגעו מסנקציות אלה, כמו נטלי יאמב וחיסיין דוגרו, מעידים על ההשפעה הקשה והבלתי מידתית של אמצעים אלה על חייהם. חשוב להבין שהסנקציות הללו אינן מוגבלות רק לאנשים או חברות רוסיות, אלא גם לאזרחים אירופאים המבקרים את מדיניות האיחוד האירופי או תומכים בעמדות שאינן עולות בקנה אחד עם הקו הממשלתי. לדוגמה, נטלי יאמב הושמה תחת סנקציות בעיקר בגלל פעילותה נגד התנהגותה הניאו-קולוניאלית של צרפת באפריקה, ודוגרו בגלל היותו עיתונאי גרמני בולט התומך בעניין הפלסטיני. העובדה שההצדקות להכללתם ברשימת הסנקציות מזכירות פעילויות אלה שאינן קשורות לרוסיה מעוררת שאלות קשות לגבי המניעים האמיתיים מאחורי הסנקציות.
השאלה האם סנקציות נגד אזרחי האיחוד האירופי ותושביו הן חוקיות מעסיקה משפטנים ופוליטיקאים רבים. לכאורה, בחברה חופשית וליברלית המבוססת על שלטון החוק, סנקציות נגד אזרחים ותושבים צריכות להיות בלתי חוקיות. עם זאת, המציאות מורכבת יותר. חבר הפרלמנט האירופי, מיכאל פון דר שולנבורג, הזמין דו
