אסון כריית נחושת בקונגו: עשרות הרוגים ועתיד לא ברור
טרגדיה קשה פקדה את הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (DR Congo), כאשר לפחות 32 בני אדם קיפחו את חייהם כתוצאה מקריסת גשר במכרה נחושת וקובלט. האירוע הטראגי התרחש במכרה קלנדו שבדרום המדינה, לאחר שכורים לא מורשים פרצו בכוח לאתר, למרות איסור מפורש שהוטל עליהם להיכנס. על פי דיווחים, אנשי צבא ששמרו על האתר פתחו באש, מה שגרם לפאניקה המונית ולבריחה המונית של הכורים על הגשר הרעוע, אשר קרס תחת המשקל הרב. סוכנות הכרייה הממשלתית SAEMAPE מסרה כי הצבא טרם הגיב להאשמות אלה, אך שר הפנים של המחוז, רוי קאומבה מיונדה, ציין כי הכורים שרצו על הגשר המאולתר, שנבנה כדי לחצות תעלה מוצפת מים, גרמו לקריסתו. מיונדה תיאר את הקריסה במכרה כ"טרגית", והוסיף כי חברות כרייה ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו "סובלות לעתים קרובות מסוג זה של פלישה לשטחן על ידי כורים בלתי חוקיים". הרשויות בקונגו קראו לכורים עצמאיים לנצל את הצעת הממשלה להכשרה חלופית בתחום האגרו-עסקים, במטרה למנוע הישנות של טרגדיות דומות.
התקרית הטראגית מעלה שאלות קשות בנוגע לבטיחות במכרות בקונגו, כמו גם ליעילות האכיפה של חוקי הכרייה. הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו היא אחת מיצרניות הנחושת והקובלט הגדולות בעולם, אך תעשיית הכרייה במדינה סובלת מבעיות רבות, ביניהן תנאי עבודה מסוכנים, ניצול עובדים ושחיתות. כרייה בלתי חוקית היא תופעה נפוצה בקונגו, כאשר כורים רבים מחפשים פרנסה במכרות ללא רישיון וללא הכשרה מתאימה. ממשלת קונגו מנסה להילחם בתופעה זו, אך האתגרים הם עצומים. בנוסף למאמצי האכיפה, הממשלה מציעה תוכניות הכשרה חלופיות לכורים עצמאיים, במטרה לספק להם אפשרויות תעסוקה חלופיות ובטוחות יותר. עם זאת, יש הטוענים כי תוכניות אלה אינן מספיקות וכי יש צורך בצעדים נוספים כדי לשפר את תנאי העבודה במכרות ולהבטיח את בטיחותם של הכורים. האסון במכרה קלנדו הוא תזכורת כואבת לחשיבות של נושא זה.
מאבק סביבתי וזכויות אדם באפריקה: קריאה לפיצויים וצדק אקלימי
פעילים אפריקאים השתתפו בפסגת העמים שנערכה בבלם, ברזיל, במטרה לחשוף את אי הצדק האקלימי ולדרוש פיצויים על הנזקים שנגרמו ליבשת. הפעילים, שהגיעו ממדינות כמו ניגריה, סנגל, גינאה-ביסאו וטוגו, הביעו את דאגתם העמוקה בנוגע להרס הסביבתי, העקירה של קהילות ומדיניות האקלים הבלתי שוויונית. מיגל דה בארוס מגינאה-ביסאו הדגיש את החשיבות של ידע קדום ומנהיגות של החברה האזרחית, בעוד שקוואמי קפונדזו מטוגו מתח ביקורת על הצעות מימון השימור העולמיות, שלטענתו מתעלמות משורשי המשבר. הפעילים טענו כי פסגת העמים חשפה את מגבלות תהליכי ה-COP הפורמליים ויצרה מרחב שבו קהילות החוות את השפעות האקלים יכולות סוף סוף להשמיע את קולן. דרישתם לפיצויים משקפת הכרה בכך שמדינות אפריקה נושאות בנטל לא מידתי של משבר האקלים, למרות תרומתן המועטה לפליטת גזי החממה. הן קוראות למדינות העשירות לקחת אחריות על הנזקים שנגרמו ולספק משאבים כדי לסייע למדינות אפריקה להסתגל לשינויי האקלים ולפתח כלכלות בנות קיימא.
המאבק הסביבתי באפריקה אינו מוגבל רק לשינויי האקלים. פעילים נאבקים גם נגד כריתת יערות, זיהום מים וקרקע, כרייה בלתי חוקית וניצול משאבי טבע. הם פועלים לקידום פתרונות בני קיימא המבוססים על ידע מקומי ומסורות עתיקות יומין. בנוסף למאבק הסביבתי, פעילים אפריקאים פועלים גם לקידום זכויות אדם ודמוקרטיה. הם נאבקים נגד דיכוי פוליטי, אלימות ואי צדק חברתי. הם דורשים ממשלות שקופות ואחראיות, המגנות על זכויות האזרחים ומספקות שירותים בסיסיים לכל האזרחים. השילוב בין מאבק סביבתי למאבק לזכויות אדם הוא חיוני להשגת צדק חברתי וסביבתי באפריקה. פעילים אפריקאים מבינים כי לא ניתן לפתור את הבעיות הסביבתיות מבלי להתייחס לשורשי העוני, אי השוויון והדיכוי הפוליטי. הם פועלים ליצירת חברה צודקת ובת קיימא, המכבדת את זכויות האדם ומגנה על הסביבה.
