יוניקרדיט מערערת על החלטת הממשלה האיטלקית בעניין רכישת בנקו BPM.
יוניקרדיט (UniCredit), הבנק השני בגודלו באיטליה, הגיש ערעור למועצת המדינה – בית המשפט המנהלי העליון באיטליה והיועץ המשפטי העיקרי של הממשלה – נגד פסיקה של בית המשפט המנהלי האזורי (TAR) בלאציו, אשר עצרה את הבנק מלרכוש את בנקו BPM לפני ארבעה חודשים. בנקו BPM הוא הבנק השלישי בגודלו באיטליה מבחינת נכסים, בעוד יוניקרדיט הוא השני בגודלו. מיזוג ביניהם היה מעצב מחדש לחלוטין את השוק המקומי, ויוניקרדיט טענה שהוא ייצור ערך עצום עבור בעלי המניות. בנקו BPM דחה את הצעתה הראשונית של יוניקרדיט, בטענה שהמחיר אינו משקף את ערכו של BPM והעסקה תוביל לפיטורי עובדים משמעותיים ולדילול של טביעת הרגל הגיאוגרפית של BPM. הדירקטוריון של BPM ראה בהצעה עוינת ומופחתת.
הממשלה האיטלקית התערבה, תוך שהיא מפעילה את כללי "כוח הזהב", מעין וטו שמטרתו להגן על נכסים אסטרטגיים, והתעקשה להטיל את תנאי ההשתלטות האפשרית. תנאי הממשלה היו מקשים על בעלי המניות של יוניקרדיט לתמוך ברכישת הבנק המתחרה. כללי "כוח הזהב", שהוצגו באיטליה בשנת 2012 לענייני צבא והגנה והורחבו בהדרגה למגזרים אסטרטגיים אחרים, מעולם לא שימשו בבנקאות בשנים האחרונות. האיחוד האירופי גילה עניין בפרשה, ושלח מכתב לרומא כדי לוודא שהווטו הציבורי אינו מפר את התקנות האירופיות. הממשלה האיטלקית מנהלת משא ומתן וטרם הגיבה להערות של בריסל, שאמורה להחליט ביום חמישי האם ליזום, או לדחות עוד יותר, הליכי הפרה נגד איטליה בנושא זה – כלומר, האם הממשלה פעלה שלא כהלכה בכך שמנעה את ההשתלטות. המקרה של יוניקרדיט ובנקו BPM מדגיש את המתח הפוטנציאלי בין האינטרסים הלאומיים של מדינה חברה באיחוד האירופי לבין חוקי התחרות והשוק החופשי של האיחוד. השימוש של ממשלת איטליה בכוח הזהב מעלה שאלות לגבי היקף ההתערבות הממשלתית המותרת בעסקאות עסקיות, במיוחד כאשר מדובר בנכסים בעלי חשיבות אסטרטגית.
מאבקים משפטיים ושיקולים אסטרטגיים בעיסקת יוניקרדיט-בנקו BPM.
לעת עתה, המוסד המילאנזי לא הגיב בפומבי, אך מקורות המקורבים לפעולה הדגישו כי אין לראות בערעור כצעד של הסלמת סכסוך עם הממשלה האיטלקית – אלא כניסיון להגן על המוניטין של יוניקרדיט ולהבהיר שהבנק אינו מהווה סיכון לביטחון הלאומי. משך פסק הדין במועצת המדינה, בדרך כלל שנה עד שנתיים, נראה כמאשר שהערעור של יוניקרדיט הוא עקרוני ולא ניסיון לפתוח מחדש את המשחק עבור BPM. מצדו, היו"ר של בנקו BPM, מאסימו טונוני, הצהיר ביום שלישי כי הוא לא יודע "מה הכוונות של יוניקרדיט בעתיד", וחזר והדגיש כי הבעיה העיקרית במשא ומתן לא הייתה כוח הזהב, אלא "ההצעה" עצמה, וכי התנאים הפיננסיים שלה היו "בלתי מספקים בעליל". הפסיקה מ-12 ביולי שיוניקרדיט מערערת עליה אישרה חלק מהשימוש של הממשלה ב"כוח הזהב" שלה בתגובה לניסיון ההשתלטות של יוניקרדיט על בנקו BPM. הראשון דרש מיוניקרדיט להפסיק את כל פעילותה ברוסיה עד ינואר 2026, בעוד השני דרש ממנה לשמור על השקעות איטלקיות באנימה הולדינג, חברת ניהול הנכסים שבה בנקו BPM הוא אחד מבעלי המניות העיקריים. הנושא העיקרי נותר פעילותה של יוניקרדיט ברוסיה, הנחשבת לרגישה מבחינה פיננסית ופוליטית על ידי הממשלה – תחושה שהם שיקפו במקרים של חברות איטלקיות אחרות. בשבוע שעבר, מנכ"ל הבנק, אנדראה אורסל, חזר על מחויבותו לסגור את נוכחותו במדינה עד 2026, והסביר כי התהליך הואט על ידי מכשולים משפטיים ורגולטוריים שהוטלו על ידי מוסקבה. לדברי היומון מילאנו פיננזה, יוניקרדיט הפחיתה את הנכסים ב-90% ואת העובדים ב-75% מאז הפלישה לאוקראינה, אך רוסיה איימה בהלאמת כל נכסי הבנק אם תחליט לעזוב את השוק הרוסי. ביום שלישי, יוניקרדיט הוכרה על ידי Crisis Coalition Greenwich, חברת ניתוח פיננסי בינלאומית של קבוצת S&P Global, כבנק המסחר הפיננסי הטוב ביותר בגרמניה, שם רכשה מניות בקומרצבנק. המקרה של יוניקרדיט ובנקו BPM מדגיש את המורכבות של ניהול פעילות עסקית בינלאומית בעידן של מתחים גיאופוליטיים ורגולציה ממשלתית מוגברת.
