המועצה לזכויות אדם של האו"ם עוררה זעם ביום רביעי האחרון, כאשר הכריזה כי שניים משבעת המומחים שנבחרו לוועדה המייעצת שלה הם נציגים מסין ואיראן. החלטה זו עוררה ביקורת חריפה מצד גורמים רבים, אשר רואים בה פגיעה קשה באמינות המועצה ובמטרותיה המוצהרות. הילל נוייר, מנכ"ל ארגון UN Watch, הצהיר כי האו"ם בחר בנציגים נאמנים של בייג'ינג וטהרן כ'מומחי זכויות אדם' – ללא הצבעה וללא בושה. לדבריו, משטרים אלה רודפים מיעוטים, כולאים כל מי שמביע את דעתו בחופשיות, ושולטים באמצעות פחד וצנזורה. הוא הוסיף כי הוועדה, אשר בעבר ניסחה את אמנת האו"ם נגד גזענות, נכבשה כעת על ידי מי שמגלמים גזענות, דיכוי והשתקת אמת, וכי מדובר בהיפוך של זכויות אדם וכתם על האו"ם עצמו.

הביקורת הציבורית התרחבה מעבר לארגונים לא ממשלתיים, כאשר גם גורמים רשמיים הביעו את מורת רוחם. ממשל טראמפ, עוד בפברואר, הסיר את ארצות הברית מהמועצה, כאשר הנשיא טראמפ הצהיר כי בסופו של דבר המועצה תאבד את האמינות שלה ותהפוך ללא כלום. אורדה קיטרי, עמית בכיר בקרן להגנת הדמוקרטיות, טען כי בחירתם של רן יישנג מסין ואפסנה נאדיפור מאיראן לוועדה המייעצת של המועצה היא סימן מביש להיקף שבו המועצה הפכה למנגנון שמטרתו להסיט את תשומת הלב העולמית ממפירי זכויות האדם הגרועים בעולם, ולא לקדם זכויות אדם גלובליות. קיטרי הוסיף כי רן יישנג הוא דיפלומט סיני אשר התבלט כמגן על הפרות זכויות האדם החמורות של סין, כולל נגד תושבי שינג'יאנג וטיבט. ארגון Freedom House מעריך את סין כאחת המדינות בעלות הציון הנמוך ביותר בתחום הזכויות הפוליטיות והחירויות האזרחיות בעולם.

דוח מחלקת המדינה האמריקאית לשנת 2024 על זכויות האדם בסין מצביע על כך שמינוי פקיד סיני לוועדה מייעצת לזכויות אדם דומה להצבת זאב לשמור על לול תרנגולות. הדוח מציין כי במהלך השנה התרחשו בסין פשעי השמדה ופשעים נגד האנושות נגד אויגורים מוסלמים ונגד בני קבוצות אתניות ודתיות אחרות בשינג'יאנג. לאודן בזארגן, פעילת זכויות אדם איראנית-אמריקאית בולטת, אשר נכלאה בכלא אווין הידוע לשמצה בטהרן בגין התנגדות פוליטית, כתבה ברשת X כי נציגת איראן היא נציגה ותיקה של הרפובליקה האסלאמית בוועדה המייעצת של מועצת זכויות האדם של האו"ם. לדבריה, נאדיפור אינה מגנה על זכויות, ובמהלך ההתקוממות של "נשים, חיים, חירות", היא דחתה תמיכה גלובלית בנשים איראניות כ"בעלת מניעים פוליטיים", וצידדה בדיכוי של המשטר.

בזארגן טענה כי כשגרירת איראן בדנמרק, השגרירות שלה הפעילה לחץ על נשים איראניות לקבל תנאי גירושין שהוטלו על ידי אנשי דת, ואף איימה עליהן באובדן משמורת על ילדים. היא שירתה משטר שמכריח חג'אב, מתיר נישואי ילדים וכופה מאסר על פעילות למען זכויות נשים. ממשלת ארצות הברית, תחת ממשלים דמוקרטיים ורפובליקניים כאחד, סיווגה את הרפובליקה האסלאמית של איראן כמדינה מובילה התומכת בטרור והוציאה דיווחים רבים על הפרות זכויות אדם נרחבות במדינה. כדי להבין את ההקשר הרחב יותר, חשוב לציין כי איראן נמצאת תחת סנקציות בינלאומיות רבות בשל פעילותה הגרעינית ותמיכתה בארגוני טרור.

הסנקציות הללו משפיעות באופן משמעותי על כלכלת איראן ועל חיי היומיום של אזרחיה, אך המשטר ממשיך להתעלם מקריאות בינלאומיות לשיפור מצב זכויות האדם. בנוסף, סין סופגת ביקורת גוברת מצד מדינות מערביות וארגוני זכויות אדם בינלאומיים על יחסה לאוכלוסיית המיעוט האויגורי במחוז שינג'יאנג. על פי דיווחים שונים, סין מחזיקה מיליוני אויגורים במחנות חינוך מחדש, שם הם נתונים לעינויים, עבודת כפייה ואינדוקטרינציה פוליטית. ממשלת סין מכחישה את ההאשמות הללו וטוענת כי המחנות הם מרכזי הכשרה מקצועית שמטרתם להילחם בקיצוניות דתית ולשפר את רמת החיים של האוכלוסייה המקומית.

ההחלטה של מועצת זכויות האדם של האו"ם למנות נציגים מסין ואיראן לוועדה המייעצת שלה מעוררת שאלות קשות לגבי יעילותה ואמינותה של המועצה. כיצד יכולה מועצה שאמורה לקדם זכויות אדם ברחבי העולם למנות נציגים של משטרים שמפרים זכויות אדם באופן שיטתי? האם מדובר בניסיון של מדינות אלה להלבין את פעולותיהן ולערער את הלגיטימיות של המועצה? ארגוני זכויות אדם רבים קוראים לרפורמה מקיפה במועצה, שתבטיח כי רק מדינות שמכבדות זכויות אדם יוכלו להיות חברות בה ולמלא תפקידים מרכזיים בניהולה. אחרת, המועצה עלולה להפוך לכלי שרת בידי משטרים דיקטטוריים שמטרתם להגן על עצמם מפני ביקורת בינלאומית.

חשוב לציין כי הביקורת על מועצת זכויות האדם של האו"ם אינה חדשה. בעבר, מדינות רבות פרשו מהמועצה או הקפיאו את השתתפותן בה, במחאה על החלטות שנויות במחלוקת ועל הטיה פוליטית. ארצות הברית, לדוגמה, פרשה מהמועצה מספר פעמים, בטענה כי היא מפלה את ישראל ומתעלמת מהפרות זכויות אדם חמורות במדינות אחרות. גם מדינות אירופה הביעו בעבר את מורת רוחן מהתנהלות המועצה, אך הן בחרו להישאר חברות בה כדי לנסות להשפיע על מדיניותה מבפנים.

המינויים האחרונים מעלים שאלות לגבי עתידה של המועצה ומידת השפעתה על קידום זכויות אדם בעולם. האם המועצה תוכל לשקם את אמינותה ולשמש ככלי יעיל להגנה על זכויות אדם, או שהיא תמשיך להיות זירה למאבקים פוליטיים וניסיונות להלבין הפרות זכויות אדם? התשובה לשאלה זו תלויה במידה רבה ברצון של המדינות החברות במועצה לבצע רפורמות משמעותיות ולהבטיח כי המועצה תפעל באופן עצמאי ובלתי תלוי, ללא השפעה פוליטית או אינטרסים זרים.

לסיכום, ההחלטה של מועצת זכויות האדם של האו"ם למנות נציגים מסין ואיראן לוועדה המייעצת שלה עוררה ביקורת חריפה וסימני שאלה לגבי עתידה של המועצה. ארגוני זכויות אדם ומדינות מערביות רבות קוראות לרפורמה מקיפה במועצה, שתבטיח כי רק מדינות שמכבדות זכויות אדם יוכלו להיות חברות בה ולמלא תפקידים מרכזיים בניהולה. אחרת, המועצה עלולה להפוך לכלי שרת בידי משטרים דיקטטוריים שמטרתם להגן על עצמם מפני ביקורת בינלאומית. המצב הנוכחי מדגיש את הצורך בפיקוח הדוק על פעילות המועצה ובהבטחת שקיפות ואחריותיות בפעולותיה.