נאס"א אוסרת על אזרחים סינים בעלי ויזות אמריקאיות להיכנס למתקניה ולרשתותיה, כצעד נוסף של וושינגטון להגן על סוכנות החלל שלה, כאשר המרוץ לחלל עם בייג'ינג מתעצם. אזרחים סינים, שעד כה יכלו לעבוד בנאס"א כקבלנים או לתרום למחקריה, קיבלו הודעה ב-5 בספטמבר כי הגישה שלהם למערכות ולמתקנים של הסוכנות בוטלה. בלומברג דיווחה לראשונה כי רבים מצאו את עצמם נעולים ממערכות הנתונים של נאס"א ומוּדָרים מפגישות אישיות וגם וירטואליות הקשורות לעבודתם. מזכירת העיתונות של נאס"א, בת'אני סטיבנס, אישרה את ההחלטה, וציינה כי הסוכנות נקטה "פעולה פנימית הנוגעת לאזרחים סינים – כולל הגבלת גישה פיזית וסייבר למתקנים, לחומרים ולרשת שלנו כדי להבטיח את אבטחת עבודתנו". המהלך מגיע על רקע בדיקה מוגברת של אזרחים סינים העובדים במגזרי טכנולוגיה רגישים בארה"ב, שכן בשנים האחרונות הואשמו מספר גדל והולך של אנשים בריגול בשם המשטר הקומוניסטי הסיני. באוגוסט, משרד המלחמה – שנקרא אז משרד ההגנה – הורה למיקרוסופט להפסיק להשתמש במהנדסים שבסיסם בסין כדי לתמוך במערכות מחשוב הענן של הסוכנות הצבאית. לא ברור אם תקרית ספציפית גרמה לפעולה של נאס"א. בתגובה לבקשת תגובה, משרד העיתונות של הסוכנות הפנה את האפוק טיימס לפוסט ב-X המציג את הופעתו של המנהל בפועל שון דאפי בפוקס ביזנס. באותו ראיון אמר דאפי כי על ארצות הברית להוביל את מה שהוא תיאר כ"מרוץ חלל שני", והזהיר כי המשטר הסיני אינו מקדם את סדר היום הירחי שלו "מתוך כוונות טובות". לדבריו, "זהו מבצע צבאי עבור הסינים". דבריו של דאפי מהדהדים אזהרות קודמות של גורמי הגנה אמריקאים, כולל הגנרל ב. צ'אנס זלצמן, ראש חיל החלל האמריקני, שהזהיר מוקדם יותר השנה כי מאמצי החלל של המשטר הסיני אינם ניתנים להפרדה מהיעדים הצבאיים שלו. מאז משימת אפולו 11 בשנת 1969, ארצות הברית נותרה המדינה היחידה שהנחיתה בני אדם על הירח. סין, בינתיים, שיגרה את טיסת החלל המאוישת הראשונה שלה רק בשנת 2003, אך האיצה במהירות את תוכנית החלל שלה, במטרה להציב טייקונאוטים על פני הירח עד סוף העשור. באוגוסט, סין השלימה בדיקת אש סטטית בגודל מלא של רקטת הירח Long March-10 שלה, והשיגה אבן דרך חדשה בתוכנית הירח המאוישת שלה. גרסה של הרקטה, Long March-10A הניתנת לשימוש חוזר באופן חלקי, צפויה להופיע לראשונה בשנת 2026 ולתמוך בריצות אספקה לתחנת החלל טייאנגונג, שאמורה להיות תחנת החלל היחידה במסלול לאחר שתחנת החלל הבינלאומית (ISS) תפרוש בשנת 2030.

נאס"א ממשיכה במרדף הירחי שלה באמצעות תוכנית ארטמיס, שלטענתה תסלול את הדרך למשימות עתידיות למאדים, אך ציר הזמן נדחה שוב ושוב. ארטמיס II, טיסת מבחן מאוישת סביב הירח, מתוכננת כעת לא לפני אפריל 2026, בעוד שארטמיס III, הנחיתה המאוישת הראשונה על הירח מאז אפולו, לא צפויה לפני אמצע 2027. העיכובים נובעים בין היתר מבעיות טכניות שהתגלו במהלך משימת ארטמיס I הלא מאוישת בסוף 2022, כאשר מגן החום של החללית אוריון סבל מפחם גדול מהצפוי במהלך הכניסה מחדש, וגרם לחלקים להישרף. למרות הנסיגות, דאפי טען שנאס"א נמצאת בעמדה לשמור על ההובלה במרוץ הירח עם סין. "נגיע לירח בתקופת כהונתו של הנשיא [דונלד] טראמפ", כתב בפוסט ב-X ב-5 בספטמבר. "המשימה שלנו היא ארטמיס. ננצח במרוץ החלל השני. סין רוצה לנצח אותנו שם, אבל לא ניתן להם". תוכנית ארטמיס של נאס"א מהווה את התגובה האמריקאית למאמצי החלל הגוברים של סין. התוכנית, ששמה שאוב מהמיתולוגיה היוונית, שואפת להנחית את האישה הראשונה ואת האדם הצבעוני הראשון על הירח, תוך שימוש בטכנולוגיות חדשניות לחקר מעמיק יותר של פני הירח. מעבר להנחתת אסטרונאוטים, ארטמיס מכוונת להקים בסיס ירחי בר-קיימא, שישמש כנקודת מוצא למשימות עתידיות למאדים. שיתוף פעולה בינלאומי הוא מרכיב מרכזי בתוכנית ארטמיס, כאשר מדינות שותפות רבות תורמות מומחיות ומשאבים. סוכנויות חלל מאירופה, קנדה ויפן, בין היתר, משתפות פעולה עם נאס"א בפיתוח רכיבים חיוניים ובביצוע משימות מדעיות. שיתוף פעולה זה לא רק חולק את עלויות החקר אלא גם מטפח שותפויות גלובליות בתחום מדעי החלל. הפיתוחים הטכנולוגיים של תוכנית ארטמיס צפויים להניב יתרונות משמעותיים לא רק בחקר החלל אלא גם בתעשיות אחרות. טכנולוגיות חדשות בתחום הרובוטיקה, חומרים מתקדמים ומערכות תמיכה בחיים נמצאות בפיתוח עבור משימות ארטמיס, שלהן פוטנציאל למצוא יישומים בתחומים כמו בריאות, אנרגיה ותחבורה. היתרונות הכלכליים של תוכנית ארטמיס משתרעים מעבר לפיתוחים טכנולוגיים. התוכנית צפויה ליצור מקומות עבודה רבים בתעשיות שונות, כולל הנדסה, ייצור ומדע. בנוסף, היא צפויה לעורר השראה לדור חדש של מדענים, מהנדסים ויזמים, ולתרום לצמיחה כלכלית ולחדשנות. תוכנית החלל הסינית, לעומת זאת, התקדמה במהירות בעשורים האחרונים. סין השקיעה משאבים משמעותיים בתוכנית החלל שלה, במטרה להפוך למעצמת חלל מובילה. סין השיגה מספר הישגים בולטים, כולל שיגור תחנת החלל טייאנגונג, הנחתת גשושיות על הצד הרחוק של הירח וביצוע טיסות חלל מאוישות. תוכנית החלל הסינית מונעת על ידי שילוב של גורמים, כולל יוקרה לאומית, מטרות צבאיות ודאגות כלכליות. סין רואה בחקר החלל הזדמנות להפגין את כוחה הטכנולוגי והכלכלי, כמו גם לבסס את מעמדה כמעצמה עולמית. התוכנית גם תומכת במטרות צבאיות, כגון פיתוח טכנולוגיות מעקב ולוויין. בנוסף, סין רואה בחקר החלל הזדמנות ליצור תעשיות חדשות ולעורר צמיחה כלכלית.