ארכיפלג ראג'ה אמפט באינדונזיה, המכונה לעיתים 'האמזונס של הימים', עומד בפני איום גובר מצד תעשיית כריית הניקל. תמונות שצולמו על ידי פעילי סביבה חושפות כיצד כריית ניקל, מרכיב חיוני בסוללות לרכבים חשמליים ובפלדת אל-חלד, גורמת להרס יערות ולזיהום מים באזור בעל מגוון ביולוגי ימי עצום. הארגון Global Witness מדווח כי כריית הניקל באזור זה גברה בשנים האחרונות, ובעקבות כך ממשלת אינדונזיה ביטלה לאחרונה את היתרי הכרייה של ארבע מתוך חמש חברות הכרייה הפועלות באזור, מהלך שזכה לתשואות מצד פעילי הסביבה. עם זאת, ישנם חששות שהחלטה זו עלולה להתבטל עקב צעדים משפטיים מצד חברות הכרייה. משרד הסביבה של אינדונזיה הצהיר כי המגוון הביולוגי של ראג'ה אמפט הוא מורשת עולמית שיש להגן עליה, וכי הממשלה מקדישה תשומת לב רבה לפעולות הכרייה באזור. למרות זאת, תמונות שצולמו על ידי Global Witness במסגרת חקירה מראות נזק סביבתי שכבר נגרם. צילומי אוויר חושפים אובדן יערות וסחף משקעים לתוך מים המשמשים בית לריפי אלמוגים עשירים במגוון ביולוגי. הארגון מדווח כי השימוש בקרקע לכרייה באיים הקטנים בארכיפלג גדל ב-500 דונם בין השנים 2020 ל-2024. חלק מארגוני השימור, כולל גרינפיס, מודאגים מכך שהחלטת הממשלה עלולה להתבטל באמצעות תביעות משפטיות מצד חברות הכרייה. חברה אחת הפועלת באי גאג, בעל מרבצי ניקל עשירים במיוחד, קיבלה אישור להמשיך בפעילותה. הממשלה הצהירה כי תורה על 'שיקום ההשפעות האקולוגיות המתרחשות' שם. ד"ר מארק ארדמן, חוקר שימור ריפי אלמוגים ואקולוג, הביע את שמחתו על החלטת הממשלה לבטל את היתרי הכרייה. הוא ציין כי ראג'ה אמפט היא מוקד עולמי של מגוון ביולוגי ימי, וכי קול הזעקה של העם האינדונזי הוא זה שגרם לממשלה לשים לב. המאבק הסביבתי הזה מדגים כיצד הביקוש למתכות הדרושות להפעלת טכנולוגיית הסוללות – עבור מכוניות חשמליות ומקורות אנרגיה דלי פחמן אחרים – עלול לפגוע בסביבה. על פי דו"ח של המכון לכלכלה ואנליזה פיננסית של אנרגיה משנה שעברה, אינדונזיה אחראית כיום ליותר ממחצית מתפוקת מכרות הניקל בעולם. היופי והמגוון הביולוגי של ראג'ה אמפט משכו תשומת לב לפעילות הכרייה שם, אך כרייה נקשרה גם לנזק אקולוגי במקומות אחרים. מחקר שנערך בשנת 2024 על ידי Forest Watch Indonesia מצא קשר בין אובדן יערות הקשור לפעילות כרייה לבין עלייה במקרי הצפות ומפולות מקומיות. הביקוש הגובר למה שמכונה מינרלים קריטיים מעצב החלטות כלכליות ברחבי העולם. זה היה הכוח המניע מאחורי הצו הנשיאותי האחרון של הנשיא טראמפ להאיץ את כריית הבליטות המתכתיות מקרקעית הים העמוק במים בינלאומיים, מהלך שסין כינתה לא חוקי. ד"ר ארדמן ציין כי איזון בין צמיחה כלכלית להגנה על הסביבה הוא דילמה מיוחדת עבור אינדונזיה. לדבריו, 'יש לה הרבה ניקל – בדרך זו או אחרת, חלק ממנו ייצא מהאדמה'. ד"ר מיכאלה גואו יינג לו מאוניברסיטת קנט הובילה מחקר בשנת 2024 על ההשפעה של כרייה על קהילות מקומיות בסולאווסי, האי האינדונזי הגדול שבו נמצאים רוב מרבצי הניקל במדינה. המחקר הגיע למסקנה שפעילות הכרייה צמצמה מעט את העוני, אך הייתה 'החמרה משמעותית ברווחה הסביבתית', כולל עלייה בזיהום מים ואוויר מקומי. ד"ר לו אמרה כי 'אינדונזיה ממצבת את עצמה גלובלית בשוק הניקל, אבל חשוב לא לשכוח מה קורה ברמה המקומית'. בנוסף לשיקולים הסביבתיים, ישנן השלכות חברתיות משמעותיות של כריית ניקל באינדונזיה. פעילים מקומיים טוענים כי פעילות הכרייה פוגעת בפרנסת החקלאות והדיג, שמהוות מקור הכנסה מרכזי עבור קהילות רבות באזור. זיהום המים והאדמה כתוצאה מהכרייה משפיע ישירות על היכולת של החקלאים לגדל יבולים ושל הדייגים לתפוס דגים, מה שמוביל לעוני ולתסכול גוברים בקרב האוכלוסייה המקומית. יתר על כן, העקירה של קהילות ממקומות מגוריהן לצורך פעולות כרייה גורמת לשיבוש חברתי ולפגיעה במרקם החיים המסורתי. חשוב לציין כי כריית ניקל אינה רק בעיה מקומית של אינדונזיה, אלא בעיה גלובלית בעלת השלכות מרחיקות לכת. הביקוש הגובר לניקל כתוצאה מהמעבר לרכבים חשמליים יוצר לחץ על מדינות כמו אינדונזיה להגביר את תפוקת הכרייה, מה שמוביל לפגיעה סביבתית וחברתית. לכן, יש צורך בפתרונות גלובליים כדי להבטיח שכריית ניקל תתבצע בצורה אחראית ובת קיימא, תוך התחשבות בהשפעות על הסביבה והקהילות המקומיות. פתרונות אלה יכולים לכלול השקעה בטכנולוגיות כרייה נקיות יותר, יישום תקנים סביבתיים מחמירים, וקידום שיתוף פעולה בין ממשלות, חברות וארגוני חברה אזרחית. בנוסף, יש צורך בהגברת המודעות הציבורית להשלכות הסביבתיות והחברתיות של כריית ניקל. צרכנים צריכים להיות מודעים לכך שהרכבים החשמליים שהם קונים עשויים להיות מיוצרים תוך פגיעה בסביבה ובקהילות מקומיות. מודעות זו יכולה להוביל לשינוי בהתנהגות צרכנית ולדרישה למוצרים המיוצרים בצורה אתית ובת קיימא. יתר על כן, משקיעים צריכים לשקול את ההשפעות הסביבתיות והחברתיות של השקעותיהם בחברות כרייה. השקעות אחראיות יכולות לעודד חברות כרייה לנקוט בשיטות כרייה בנות קיימא יותר ולהפחית את ההשפעה השלילית שלהן על הסביבה והקהילות המקומיות. לסיכום, כריית ניקל באינדונזיה היא דוגמה מצוינת לאופן שבו המעבר לאנרגיה ירוקה עלול להוביל לבעיות סביבתיות וחברתיות בלתי צפויות. חשוב להיות מודעים להשלכות אלה ולפעול כדי למזער אותן. על ידי קידום שיטות כרייה בנות קיימא, הגברת המודעות הציבורית ועידוד השקעות אחראיות, ניתן להבטיח שהמעבר לאנרגיה ירוקה לא יבוא על חשבון הסביבה והקהילות המקומיות.

{{part2}}