כלכלנים מזהירים שהממשלה הבריטית עלולה לפספס את יעדי ההלוואות שלה כפי שנקבעו בתקציב, זאת לאחר ששיעורי הריבית על הלוואות ארוכות טווח הגיעו לרמות הגבוהות ביותר שנרשמו במאה הנוכחית. משרד האחריות התקציבית (OBR), הגוף הממשלתי הרשמי שאחראי על תחזיות כלכליות, יחל בחודש הבא לעדכן את התחזית שלו, שאמורה להיות מוצגת בפני הפרלמנט בסוף חודש מרץ. המשמעות של עליית עלויות גיוס החוב היא ש"קיים סיכוי משמעותי שה-OBR יקבע כי שרת האוצר, רייצ'ל ריבס, עומדת לפספס את הכלל הפיסקאלי העיקרי שלה", כך לדברי רות גרגורי מחברת קפיטל אקונומיקס. התשואה על אג"ח ממשלתית ל-30 שנה הגיעה ביום שלישי ל-5.25%, ובכך חצתה שיא קודם שנרשם באוקטובר 2023. מצב זה מעורר דאגה רבה בקרב כלכלנים ומשקיעים כאחד, שכן הוא עלול להוביל לקיצוצים בהוצאות הממשלה ולפגוע בצמיחה הכלכלית. הממשלה בדרך כלל מוציאה יותר כסף ממה שהיא גובה באמצעות מיסים. כדי לגשר על הפער הזה, היא לווה כסף, אך יש להחזיר את הכסף הזה – בתוספת ריבית. אחת הדרכים שבהן היא יכולה ללוות כסף היא על ידי מכירת מכשירים פיננסיים הנקראים אג"ח. אג"ח היא הבטחה לשלם כסף בעתיד. רוב האג"ח מחייבות את הלווה לבצע תשלומי ריבית קבועים. אג"ח ממשלתיות בבריטניה – המכונות "גילטס" – נחשבות בדרך כלל לבטוחות מאוד, עם סיכון נמוך לכך שהכסף לא יוחזר. גילטס נרכשות בעיקר על ידי מוסדות פיננסיים בבריטניה ומחוצה לה, כגון קרנות פנסיה, קרנות השקעה, בנקים וחברות ביטוח. על פי התחזיות, שירות החוב הלאומי הנוכחי בבריטניה צפוי לתפוס 7% מסך ההוצאה הציבורית, אך תחזית זו התבססה על שיעורי הלוואות ממשלתיים נמוכים יותר. מלשכת ראש הממשלה נמסר כי "אין ספק לגבי מחויבות הממשלה ליציבות כלכלית" וכי "עמידה בכללים הפיסקאליים שלנו אינה נתונה למשא ומתן", תוך שהם מציינים כי רק התחזית של ה-OBR היא תחזית מדויקת לגבי מרחב התמרון של הממשלה. המסר הברור מצד הממשלה הוא שלמרות שלא יתקיים תקציב נוסף בחודש מרץ, כל התאמה הכרחית תצטרך לבוא לידי ביטוי בקיצוצים חדשים בהוצאות. הבוקר נמכרה הלוואה ממשלתית בריטית ל-30 שנה בסך 2 מיליארד ליש"ט בריבית אפקטיבית של 5.18%. משרד ניהול החוב, חלק ממשרד האוצר, שילם למעשה את שיעורי הריבית הגבוהים ביותר עבור הלוואות ארוכות טווח אלה מאז 1998. על רקע זה, גבות רבות הורמו בתמיהה.

הנושא של עלויות גיוס החוב המאמירות של בריטניה הוא נושא מורכב ורב-פנים, המשפיע על כלכלת המדינה ועל חיי היומיום של אזרחיה. כדי להבין את המשמעויות של עלייה זו, יש להתעמק בכמה היבטים מרכזיים. ראשית, חשוב להבין את הקשר בין שיעורי הריבית על אג"ח ממשלתיות לבין עלויות גיוס החוב של הממשלה. כאשר שיעורי הריבית עולים, הממשלה צריכה לשלם יותר ריבית על ההלוואות שלה, מה שמגדיל את סך החוב הלאומי. זה, בתורו, עלול להוביל לקיצוצים בהוצאות הממשלה בתחומים אחרים, כגון חינוך, בריאות ותשתיות. שנית, יש לשקול את ההשפעה של עליית עלויות גיוס החוב על הצמיחה הכלכלית. כאשר הממשלה צריכה להקדיש חלק גדול יותר מהתקציב שלה לתשלומי ריבית, יש לה פחות כסף להשקיע בפרויקטים שמקדמים צמיחה כלכלית, כגון מחקר ופיתוח, חינוך והכשרה. בנוסף, עלויות גיוס חוב גבוהות יותר עלולות להרתיע השקעות פרטיות, שכן חברות עשויות להיות פחות מוכנות לקחת הלוואות כדי לממן פרויקטים חדשים. שלישית, חשוב לבחון את ההשלכות של עליית עלויות גיוס החוב על האינפלציה. כאשר הממשלה לווה יותר כסף, היא מגדילה את כמות הכסף במשק, מה שעלול להוביל לעליית מחירים. זה עלול לפגוע במיוחד במשקי בית בעלי הכנסה נמוכה, שכן הם מקדישים חלק גדול יותר מהכנסתם למוצרי יסוד, כגון מזון ודיור. רביעית, יש לשקול את ההשפעה של עליית עלויות גיוס החוב על שער החליפין של הלירה שטרלינג. כאשר שיעורי הריבית בבריטניה עולים, זה עשוי למשוך משקיעים זרים, מה שמגדיל את הביקוש ללירה שטרלינג. זה, בתורו, עלול להוביל לעלייה בשער החליפין של הלירה שטרלינג, מה שעלול לפגוע בתחרותיות של היצוא הבריטי. חמישית, חשוב לבחון את התגובה של הממשלה לעליית עלויות גיוס החוב. אם הממשלה תבחר לקצץ בהוצאות, זה עלול לפגוע בצמיחה הכלכלית ולהגדיל את האבטלה. אם הממשלה תבחר להעלות מיסים, זה עלול להכביד על משקי בית ועסקים. לכן, הממשלה צריכה למצוא איזון עדין בין ניהול החוב הלאומי לבין תמיכה בצמיחה כלכלית. לסיכום, עלויות גיוס החוב המאמירות של בריטניה הן בעיה רצינית הדורשת פתרון מקיף. הממשלה צריכה לנקוט בצעדים כדי להפחית את החוב הלאומי, לתמוך בצמיחה כלכלית ולשלוט באינפלציה. עליה לעשות זאת תוך התחשבות בהשפעה של מדיניותה על משקי בית ועסקים.