החוב הלאומי של בריטניה צפוי לעלות לשלושה מכפל במשך חמישה עשורים, וזאת בעקבות מספר לחצים כלכליים שחווים הערכות הגורמי ממשלה. הלחצים הללו כוללים אוכלוסייה מזדקנת, שינויים אקלימיים, ועלייה במתחים גיאופוליטיים, כפי שנאמר בדו"ח של המשרד לאחריות תקציבית (OBR). המשרד הזה התריע כי ללא הכנסות מס נוספות או חזרה לרמות פרודוקטיביות שהיו לאחר מלחמת העולם השנייה, המימון הציבורי לא יהיה בר קיימא בטווח הארוך, וכי "משהו חייב להיבחן". דארן ג'ונס, המזכיר הראשי במשרד האוצר, אמר: "המשרד לחשוף את המצב המדהים שבו הושארו המימון הציבורי שלנו על ידי הממשלה הקודמת." ג'ונס הוסיף כי בריטניה מתמודדת עם "החוב הגבוה ביותר מאז שנות ה-60, המיסים הגבוהים ביותר מאז שנות ה-40, וחוב שנמצא בדרך להיות כמעט פי שלושה מהתמ"ג שלנו". עיקרי המידע הזה הועבר גם למפלגת השמרנים, אך תגובתם עדיין לא התקבלה. למעשה, חוב הוא הסכום הכולל של כסף שחייבת הממשלה, שמצטבר במשך השנים. הוא עולה כאשר יש מחסור, כלומר כאשר הממשלה מוציאה יותר ממה שהיא מקבלת, ואילו הוא פוחת בשנים שבהן יש עודף, כלומר כאשר היא מוציאה פחות ממה שהיא מקבלת. ככל שהיחס בין החוב לתמ"ג גבוה יותר, כך סביר פחות כי מדינה תוכל להחזיר את חובותיה במלואם.

נכון להיום, החוב הלאומי בבריטניה עומד כמעט על 100% מהתמ"ג. המשרד אחריות תקציבית מציב את תרחיש הבסיס שלו לחוב הלאומי על 274% מהתמ"ג בשנת 2071, כאשר סיכונים מעוניינים כמו מלחמה, מחלות, סכסוכים סייבר ומתחי סחר צפויים להוביל לעלייה נוספת במספרים יציבים אלו. בשנים הבאות, מתוכנן כי הוצאות הציבור יגדלו מ-45% מעלות התמ"ג ליותר מ-60%. במקביל, ההכנסות הצפויות יישארו סביב 40% מהתמ"ג. שינויים אלו יכולים להוביל לסביבה כלכלית לא יציבה, ומדובר בשאלה מדאיגה עבור הציבור.כמו כן, יש לציין, כי הגורמים ללחצים כלכליים אינם רק נובעים מהמצב המקומי אלא גם מהתפתחויות עולמיות שמערערות את הביטחון הכלכלי. התהליכים הללו מחייבים את המקנים לקבוע אסטרטגיות גיבוי, כך שכל שינוי צפוי יוכל להיות מובן ולטופל באופן מקצועי. יש לצפות שהשיח סביב נושאים אלו יימשך, בהחלט יש מקום לחישוב מחדש של עדיפויות במערכת הציבורית. בימים אלו, כאשר ההשפעות של רכישות והזרים האקונומיים הופכים להיות יותר ניכרות, ברור שדרוש תכנון נוסף לתקופות הארוכות הבאות.