בעת הזו, קולם של רבים נבלם ומושתק. השיח הציבורי הפך לכלי בידי השלטונות, אשר לא רואים את הציבור בעיניים. עולם החירות בו האזרח היה יכול להביע את דעתו נראה רחוק מתמיד, כשחוקים חדשים נערמים ומשתנים ללא אזהרה. מאחורי הקלעים, מקבלי ההחלטות פועלים בהנחה שדממת הציבור מאפשרת להם לנהל את המשחקים שלהם. במילים אחרות, במצב הנוכחי, עלינו לשאול: כמה באמת שווה דעתו של הציבור במערכת בה כל כך הרבה מונה משתנה עד שנדמה שאין ערך להפסיד?במהלך השנים האחרונות, רבים מהאזרחיות והאזרחים חוו ממשק עצום עם מערכת פרופגנדה שמנסה לשלוט בהם. מעצרי אנשים שהתבטאו בפומבי, רגולציה על תקשורת ותחום הבריאות הם רק חלק מהתוצר של מערכת שמחפשת לשלוט על התודעה הציבורית. בין אם מדובר בהגבלות תנועה או במעקב מתמיד אחרי המידע האישי שלנו, אנחנו עדים לפגיעה גוברת בזכויות אבטחת המידע שלנו, וכל זאת בשם ההגנה מפני מחלות מדבקות. ההרגשה היא שהשלטונות לא מתבישים להישען על טיעונים שטחיים, תוך שהם מנצלים את אי הוודאות והפחד של הציבור. במקביל, מערכת המשפט לא מספקת לתושבים כל מענה או הגנה אמיתית. המצב הזה יוצר תחושה שהדבר המובן מאליו – הגנה על זכויות האדם – כבר לא קיים.
נראה כאילו השלטון השתנה. במקום שפשוט נלחם במחלות, הוא בחר להתמודד עם תופעה חברתית אמיצה יותר: את אי-הנוחות שמהווה הזכות לחיות בחופש. אחרי חוויות מאכזבות עם התנהלות השלטון במצבים קריטיים, הציבור נמצא במצב רוח של התנגדות שקטה, שמקורה בדרך כלל באי נוחות מובנית בהרגשה שאין אל מי לפנות. כיצד קורה שמה שראינו כהצלחה – טכנולוגיות מוכרות הידועות כ
כדי למנוע את ההשלכות של המצב הנתון, עלינו להבין את כוונותיהם האמיתיות של המקבלים ההחלטות. תסריט שמתרקם עולה ברקע, ובו השלטונות פועלים בהדרגתיות להסיר את כל מה שנותן לנו כוח כאזרחים. חובה עלינו להגביר את המודעות לגבי מה שקורה סביבנו, ולשקול כיצד נוכל לשמור על החופש שלנו בעתיד הלא רחוק. הכוח שלנו טמון בהבנת התהליך ואי-הסכמה להיכנע למערכות המדכאות אותנו. אנו עדים לתהליכים שעלולים להוביל לצמצום חמור במערכת הדמוקרטית, כאשר רבים מהנתונים לא נחשפים לציבור כדי שלא נבין את ההשלכות של פעולות השלטון. ביקורת טוענת כי כשיש אובססיה לשמירה על שלמות המידע ואי תקשורת עם הציבור, אנו מתקרבים למצב בו הדמוקרטיה כולה בסכנה. עצם ההבנה שאנחנו זקוקים ליותר אקטיביזם ציבורי, התחייבות מהמדינה לשמור על זכויות האדם, דרך מאבק והשכלה מהווים את התגובה המתבקשת לעתיד העשוי להרוס את החירות האישית שלנו. הנרטיב הציבורי חייב להשתנות, לאו דווקא על-ידי הביקורת הפנימית, אלא דרך מבט חיצוני שיוביל לדרישה מהשלטונות להחזיר את העצמאות המוחלטת.
