להלן הכתבה:

עו"ד פנחס רובין: "אילו לבייב היה יודע שיתגלגל לאן שהגיע, הוא בחיים לא היה נכנס להסדר"
רובין, בפאנל שכינס "גלובס" בנושא הסדרי החוב: "זה היה תהליך אומלל שהתגלגל לרעת לבייב. הוא לא שיחק נכון ובעלי האג"ח זכו לקבל יותר" ■ פרופ" ברנע שייעץ לאפריקה בהסדר: "בלי המהלך לא היה ניתן לשמור על אפריקה כעסק חי"
24/12/2009, 08:50 ‎‎רועי ברגמן‏

"אם הכלכלות הזרות במזרח אירופה יתאוששו, חברות שהשקיעו שם יוכלו לפרוע את החובות למחזיקי האג"ח. אם לא, אז הן לא יוכלו לפרוע. אם המצב יישאר כמו היום אנחנו דוחים את הקץ. המוסדיים ששותפים להסדרי החוב בחברות הללו מבינים את זה, ולכן לא רוצים לקחת על עצמם את החברה ולפרק אותה. הם דוחים את הקץ ומקווים שירווח להם בעתיד. מה שאנחנו יודעים כבר היום זה שאין סיכוי להרוויח במזרח אירופה. צריך לחכות".
דברים אלה נאמרו היום על ידי עורך הדין פנחס רובין, בפאנל שכינס "גלובס" לקראת כנס שתערוך מידרוג בנושא הסדרי החוב בישראל - אחד מהאלמנטים הבולטים של שוק ההון בשנה האחרונה. בכנס, שיתקיים ביום שני, ירצו, בין היתר, פרופ" אמיר ברנע, גיל גזית, מנכ"ל מידרוג, ועו"ד רובין, ולקראתו כינסנו את השלושה לדיון מקדים.
בתגובה לדבריו של רובין, אמר פרופ" ברנע ששימש כיועץ כלכלי מיוחד לאפריקה במהלך גיבוש הסדר החוב שלה, כי הוא "מאוד מופתע". "למעשה, עו"ד רובין אומר שהסדר חוב שדוחה את הפירעון הוא הימור על שיפור בשווקים. מבחינת גילוי נאות, צריך לבוא ולהגדיר האם החברה יכולה במצב הנוכחי לפרוע את ההתחייבויות החדשות שלה. אם לא, צריך להמיר אולי עוד חלק מהאג"ח למניות ולמחוק עוד חלק מהחוב, כי החברה לא מוצגת היום לציבור בערכה הנכון. אין לקבל הסדר חוב אם במצב הנוכחי אין לחברה יכולת פירעון".
גזית גרס בדיון כי "צריך להפריד בין המשבר בעולם, שהשפיע גם עלינו, לבין המשבר בישראל. שוק החוב החוץ בנקאי בישראל גייס כ-250 מיליארד שקל בשש השנים האחרונות ונכון לעכשיו 6% בלבד הגיעו לדיפולט, כש-40% מהם זה אפריקה ישראל. אז ניתן לראות זאת כהצלחה. במצב כזה היית מצפה לראות הרבה יותר הסדרים ויכול להיות שעוד יהיו. אבל בשורה התחתונה, זה נמצא מאחורינו. 6% זה כלום. תפרוס אותם על 10 שנים. תבדוק בבנקים - הם רושמים יותר מזה מדי שנה".
מדוע לא משתמשים בארץ יותר בכלי הפירוק, הנפוץ בארה"ב?
רובין: "במצבים כאלו תמיד משווים בין האלטרנטיבות. אם הפירוק היה עדיף, היו לוקחים את החברות לפירוק. אבל אלה שלא לקחו את החברות לפירוק מאמינים שאותו "הימור", תחזית, שאיפה או רצון יתממשו. אילו בעלי האג"ח היו חושבים שהאלטרנטיבה של מימוש נכסים עדיפה ושהם ידעו כיצד לנהל אותם כך שיגיעו לכסף יותר מהיר, יותר טוב ויותר יעיל, הם היו בוחרים בדרך הזו".
אולי יש פחד מתוצאות הפירוק או אפילו מבעלי השליטה?
רובין: "יש פחד מתוצאות הפירוק אבל לא מבעלי השליטה ולא מהעובדה שהם לא יודעים איך לנהל פירוק. בתור מפרק בעל ניסיון אני יכול לומר שאיש לא יודע מה צופן בחובו פירוקה של חברה, כי אם אתה נכנס לחברה במצב כזה אתה לא יודע איך תצא ממנה. אתה מתחיל לגרד אותה ומוצא חורים שלא היית מודע אליהם ואתה לא יודע מה תוכל לממש ולאורך איזו תקופה.
"אם הייתי המפרק של אפריקה, אני מסופק אם הייתי עושה עבודה יותר טובה מאשר לב לבייב. מה עושה היום אפריקה ישראל? היא עושה פירוק מבוקר ו-וולנטרי, כדי להגיע אל היעד ולהותיר בידי בעל השליטה נכס בעל שווי כלכלי לאחר פירעון החובות.
"אותו לב לבייב לוקח על עצמו משימות כדי להחזיר את החובות, אז מה ההבדל? אם תיקח את החברה לפירוק, יאמר לך ברנע, שתקבל פחות, הרבה פחות. לרוב המפרקים גם לא מיומנים. אנחנו יודעים את העבודה יותר טוב מאנשי המקצוע? אנחנו יודעים לממש יותר טוב מאחרים?".
"זרקו את לבייב בבושת פנים"
אז אין אלטרנטיבה פרט להסדר חובות?
רובין: "יש אלטרנטיבה, כשלחברה יש די והותר נכסים כדי להיפרע. אם הצפי הוא שכשהשווקים יתאוששו, ערך הנכסים יגדל והמשקיעים יקבלו יותר, זו האלטרנטיבה הטובה יותר".
ברנע: "אני לא הייתי נותן את שמי להסדר של אפריקה
, אם לא הייתי בטוח שישנו סיכוי טוב שהיא תעמוד בהתחייבויות החדשות שלה. לא רק ששונתה פריסת החוב, אלא גם היקף החוב. במקום 7.5 מיליארד שקל, אפריקה ישראל תצטרך להחזיר 5 מיליארד בתקופה הרבה יותר ארוכה. אני השתכנעתי שיש לחברה מקורות לשלם את החוב החדש".
רובין: "אילו לב לבייב היה יודע שיתגלגל למקום אליו הוא הגיע מבחינת סכום ההשקעה, הוא בחיים לא היה מתחיל את המהלך הזה, והיה עושה אותו בצורה הרבה יותר טובה והרבה יותר מבוקרת. זה היה תהליך אומלל ולא מחושב דיו, שהתגלגל לרעתו. הוא לא שיחק את הקלפים שלו נכון ובעלי האג"ח זכו לקבל יותר ממה שהיו מקבלים אלמלא כן".
מה הייתה האלטרנטיבה שלו?
רובין: "הוא היה יכול להמשיך להחזיק את החברה בחיים לפרק זמן נוסף עם המזומנים שיש לו, עד לפרק הזמן בו יוכל למחזר את החוב בשווקים. הוא הרי משחק על זמן כדי שהשוק הרוסי ישתפר. לב, בחלומות הכי רעים שלו, לא חשב שאלו הסכומים שהוא יצטרך להזרים לתוך אפריקה ומבחינה זו עשו בעלי האג"ח הסדר נאות".
ברנע: "אילולא ההסדר והזרמת ההון של לבייב, אפריקה הייתה במימוש נכסים מתמשך. לא הייתה לה יכולת להשביח נכסים ולטייב אותם. היה לה לוח זמנים שאומר שעלייה להחזיר שני מיליארד שקל בשנתיים הקרובות ועוד מיליארד לשנה בחמש השנים שלאחר מכן, והיא הייתה צריכה למכור חלק מליבת העסקים שלה. לא ניתן היה לשמור על אפריקה כעל עסק חי בלי ההסדר".
רובין: "אני תמכתי בהסדר. אבל הסיגנל שהסדר אפריקה נתן לשוק מצד בעלי השליטה הוא "אנחנו מוכנים ללכת להסדרים ובלבד שלא יהיה כמו לבייב". זה סיגנל שלילי. התקשורת זרקה אותו מהעיירה בבושת פנים, השפילה אותו והוא גם הזרים הרבה מאוד כסף לאפריקה. מה זה מאותת לבעלי השליטה האחרים?"
ברנע: "אפריקה עשתה כאן מעשה בעל חשיבות ואם כתוצאה מהתהליך המשפיל והמבזה, כפי שמתאר זאת עו"ד רובין, אחרים יהססו לעשות זאת אנחנו פוגעים בפונקציונאליות של השוק החוץ בנקאי. התראה מוקדמת, כמו שהייתה פה, היא חיובית לטווח הארוך".
ומה חלקם של בעלי האג"ח?
ברנע: "מי שצריך לשלם הם גם בעלי המניות וגם מחזיקי האג"ח, שקיבלו בתמורה לסיכון, פרמיה על האג"ח. אם זה מוסרי לקבל פרמיה זה מוסרי גם ללכת להסדר חובות, אם צריך".
האם לבייב יוכל לחזור לגייס חוב בעתיד בשוק המקומי?
רובין: "אני חושב שכן, ראשית בגלל שהזיכרון של השוק קצר. שנית, בגלל שהתאווה של השווקים להזרים כספים היא גדולה ולא ניתנת לכיבוש תמורת הפרמיה הנכונה. ולא פחות חשוב - לב לבייב הוכיח את עצמו בהזרמת כספים אישית דרמטית לחברה.
"הדוגמא שמספק הסדר אפריקה לבעלי השליטה האחרים הוא שצריך לעבור מסכת של ביזויים והשפלות. יש בעלי שליטה שעבורם זה יהווה שיקול עיקרי, ובצדק, להימנע ממהלך דומה, כי מדובר במוניטין שלהם. ההתנהלות של בעלי האג"ח לא הועילה להם לקראת הסיבוב הבא מול בעל שליטה, מחמת הצורה הקולנית שבה התנהל המו"מ מול לבייב".
אפשר היה למנוע זאת?
רובין: "אפשר, וכבר היו דברים מעולם. בהסדר צים למשל היו הרבה פחות יצרים מאשר בהסדר אפריקה".
ברנע: "אולי בגלל הטעות בדיעבד ברמת הדיווח של אפריקה, שהודיעה שיש לה כסף לשלם בשנתיים הקרובות, אבל לא מעבר לכך".
"ציון נמוך לחברות הדירוג"
כשעולה בדיון המונח "חוכמה שבדיעבד" הוא מתקשר באופן מיידי להאשמות על התנהלותן של חברות הדירוג במהלך המשבר. גזית, מנכ"ל אחת משתי חברות הדירוג, יוצא להגנתן: "ב-2008 הייתה קריסה של כל השוק. לפי מה שנאמר נגד חברות הדירוג, הייתי צריך לקחת את כל החברות שנסחרות בתשואות דו-ספרתיות ולהוריד להן את הדירוג ל-CCC.
"זה לא עובד ככה. יש חברות שאיגרות החוב שלהן נסחרו ברמה שאינה תואמת את המצב האמיתי שלהן. יש גם נושא של פער ציפיות בדוחות הכספיים ואני לא יכול לעשות בדיקה פרטנית תוך שעה כדי לכתוב נייר ולהוציא אותו החוצה".
רובין: "קטונתי מלחלק ציונים לחברות הדירוג, אבל הציון שהן מקבלות אצלי הוא נמוך. אין חולק על העבודה של חברות הדירוג בדירוגים לקראת גיוסים, אך אני לא מתפעל ממנה".
מה צריך להיות תפקידן של חברות הדירוג בשוק?
רובין: "הדירוג הוא קריטי מבחינת הוויית השוק, כי השוק נוהה אחריו. בהיותו קריטי הוא כל כך לא מגשים את הציפיות הפרטיות שלי. יש לי ציפיות גבוהות מחברות הדירוג".
ברנע: "הנחיצות של הדירוג היא מעבר לוויכוח. צריך ללמוד לקחים ויש אלמנטים במשבר האחרון שייתכן שחברות הדירוג לא תפסו אותם. יש לנו בארץ שתי חברות דירוג שכפופות לחברות בינלאומיות. לפי דעתי, חברות האם של חברות הדירוג סירסו את החברות המקומיות".
רובין: "זה מאוד פשוט, אם חברת דירוג תעשה עבודה רשלנית בצורה קשה הם צריכים להיות חשופים לרשלנות שלהם. על חברות הדירוג קמה ונופלת חברה".