הזדמנות טקטית: היא מצב שבו נוצרו תנאים המאפשרים להרוויח כסף בתוך כמה ימים. למעשה, זהו מונח מכובס לספקולציה, סוג של הימור. והימור זה ממש לא השקעה — בטח ובטח לא בראייה לטווח ארוך, המבוססת על צמיחה כלכלית, שזה בגדול הרעיון מאחורי השקעה בחברות הנסחרות בבורסה.
ספקולנט: מקור המונח במילה הלטינית Speculatio. בשוק ההון, הכוונה להשקעה במצבים מסוכנים בתקווה לתמורה גבוהה בתוך תקופה קצרה. ספקולנט הוא בדרך כלל סוחר שפועל בטווחי זמן קצרים מאוד — שעות או ימים. במקרים רבים, הספקולנט מבצע הרבה פעולות במטרה להשפיע ולהרוויח מתנודות קצרות טווח במחיר הנכס בשוק ההון — ולא מיצירת ערך על פני שנים.
משקיע: בניגוד לספקולנט, שפועל בטווחי זמן קצרים, משקיעים הם מי שקונים נכס, ומצפים להניב ממנו תשואה בטווח הארוך (לפחות שנה). משקיעה שמצפה לקבל על מניה תשואה של 100% על פני חמש שנים, בדרך כלל לא תמכור אותה אם מחירה יעלה ב–20% לאחר חודשיים. חלק משמעותי מהרווח בהשקעה יגיע מדיווידנדים ומריבית (באג"ח) — ולא רק מעלייה בשווי הנכס.
טרייד או השקעה טקטית: מזכיר קצת קזינו. אין אפשרות להעריך בצורה מושכלת שינויים במחיר מניה בטווח זמן של שעות או ימים. רווח, אם יש כזה, מקורו בהימור. לעיתים, ניתן להיעזר בכל מיני סממנים סטטיסטיים. למשל, מכפיל הון של בנק: לקנות את מניית הבנק אם המכפיל הוא 0.9 — ולמכור כשהמכפיל עולה ל–1.1..המאפיין העיקרי של הטרייד הוא היעדר ניתוח אנליטי עמוק — והתבססות על הניסיון והקשרים של הסוחרים בשוק.
שורטיסט: כשאת מוכרת מוצר, הנחת הבסיס היא שהמוצר בבעלותך — אחרת את עלולה להסתבך עם החוק. אז זהו, שבשוק ההון אפשר למכור נכסים אף שהם לא בבעלותכם, מתוך התחייבות עתידית שתרכשו מחדש את הנכס. זה נקרא שורט (מכירה בחסר). שורטיסטית מעריכה כי מחיר הנכס יירד, ואז כשהיא תרצה להתכסות היא תרכוש אותו במחיר נמוך יותר מזה שהיא מכרה — ומכאן הרווח שלה. השורטיסטים קנו לעצמם שם של משקיעים אכזריים, שלא מהססים לפרסם ניתוחים ובהם הם מסבירים מדוע מחיר המניה מנופח.
טווח: קצר מול ארוך: השאלה הראשונה שכל יועץ השקעות ישאל לקוח שמעוניין להיכנס לבורסה, היא לכמה זמן הוא מתכנן להשקיע את הכספים. כלל האצבע קובע כי משקיעים בבורסה רק כסף שלא צריך אותו בטווח של כמה שנים (שלוש שנים לפחות). במקרה של תקופה קצרה יותר, היועץ יפנה את הלקוח להשקעה בפיקדונות בנקאיים או בקרנות כספיות. נכסים סופר־סולידיים. הסיבה לכך פשוטה: התנודתיות בבורסה יכולה להסב הפסדים "על הנייר", שלעיתים ייקח כמה שנים "לתקן" אותם — ומי שימכור את נייר הערך במהלך התקופה הזאת, למעשה יממש את ההפסד. טווח ההשקעה הוא גם ההבדל העיקרי בין שני סוגי המשקיעים: לטווח הקצר (הספקולנט), לעומת אלה המשקיעים לטווח הארוך (המשקיע). יש גם גרסה אחרת, שאומרת כי משקיע לטווח ארוך הוא ספקולנט שלא הצליח למכור את הסחורה בזמן.
ארביטראז": ככל שהסיכון גבוה יותר, כך הרווח אמור להיות גדול יותר, שכן הוא אמור לפצות על הסיכון שהמשקיע לקח על עצמו. ארביטראז" הוא הגביע הקדוש בהשקעות: רווח ללא סיכון. כיצד זה קורה? ניקח, למשל, את מניית טבע שנסחרת הן בישראל והן בחו"ל. למשך זמן קצר המניה עשויה להיסחר במחירים שונים בשתי הבורסות. מי שיקנה את המניה במחיר נמוך יותר בשוק אחד וימכור אותה במחיר גבוה יותר בשני — מייצר רווח ללא סיכון.
מניות: ערך מול צמיחה: מניית ערך (Value stock) היא מניה של חברה רווחיות, מבוססת, יציבה — שהצמיחה שלה בהכנסות וברווח היא עקבית ובדרך כלל ידועה מראש. אין בעסקים שלה הפתעות, לא לטובה ולא לרעה. המודל העסקי שלה מוכח ועובד לאורך שנים, והצמיחה שלה בהכנסות וברווח היא חד־ספרתית. דוגמאות קלאסיות למניית ערך הן של חברות גדולות ומוכרות בתחומי הפיננסים והתרופות. מניית צמיחה (Growth Stock) היא לרוב של חברה צעירה עם יתרון תחרותי משמעותי — במקרים רבים טכנולוגי — בשוק שבו היא פועלת. המודל העסקי שלה עדיין מוטל בספק — ולמרות זאת, היא צומחת בהכנסות בקצב גבוה, דו־ספרתי. יש לה חלום, וברגע שהוא יתממש — השווי שלה ירקיע שחקים. עד שזה יקרה, כולם נדרשים להתאזר בסבלנות. ואם לרגע בניתם על רווחים מחברת חלום — תמתינו. אולי זה יקרה.
אופציות ונגזרים: אופציות הן מכשירים פיננסיים, שהשווי שלהם נגזר מתוך נכס כלשהו, שנקרא "נכס בסיס" (מהסיבה הזו, אופציה נקראת "נגזר"). נכס הבסיס יכול להיות מסוגים רבים, לא רק בתחום הפיננסים. כמה דוגמאות: מדד (ת"א 35, נאסד"ק), מט"ח (יורו, דולר), מניה נסחרת (טבע, בז"ן) — וגם נפט או זהב. אפשר להגדיר אופציה כסוג של חוזה בין שני צדדים, קונה ומוכר, שנותן לבעלים של אותו החוזה את היכולת לקנות או למכור נכס כלשהו, בסכום שנקבע מראש — ובזמן שהוחלט עליו מבעוד מועד. במילים אחרות, קונה האופציה מקבל זכות לקנות את נכס הבסיס — בעוד מוכר האופציה (כותב האופציה) מתחייב לשלם לקונה האופציה את ההפרש בין שווי נכס הבסיס במועד המימוש לבין מחיר מימוש האופציה. כשמגיע מועד המימוש, הסוחרים יכולים לבחור באחת משתי אפשרויות עיקריות. לבצע סליקה פיזית — מחזיק האופציה קונה או מוכר את נכס הבסיס שממנו נגזר שווי האופציה, במחיר הנקוב. האפשרות השנייה היא סליקה כספית — מחזיק האופציה מקבל סכום כסף, שהוא למעשה ההפרש בין מחיר המימוש הנקוב באופציה לשער נכס הבסיס במועד הפקיעה. "הקסם" של האופציה הוא מינוף, שמאפשר להשקעה של אלפי שקלים להתנהל כאילו השקענו מיליונים. זהו מוצר מסוכן מאוד, שאפשר להפסיד בו את כל ההשקעה, ואף יותר.
מנוף פיננסי: מונח מקצועי המתאר הלוואה. בספרות המקצועית המנוף הפיננסי מוגדר כיחס בין סך התחייבויות החברה לסך ההון וההתחייבויות (הנכסים). במצב זה, אם לחברה יש הון חיצוני גדול (הלוואות) והון עצמי קטן — לשינוי קטן ברווחיה יש השפעה ניכרת על תשואת ההון העצמי. ככל שהריבית בשנים האחרונות הייתה נמוכה מאוד ומחירי הנכסים עלו, המינוף הפיננסי היה מהלך נכון מבחינה מימונית. הבעיה היא שצריך להחזיר חובות. כך שעם עליית הריבית המינוף עלול להטביע את המשקיע.
תודה רוני, דברים חשובים
תבורך
פוסט אחרון: סקירה לשבוע 23.2.25 המצטרף האחרון לאתר: aradfortest פוסטים אחרונים תגובות שלא נקראו
