קובי מימון הוא המרוויח הגדול מקידוח תמר לצד תשובה. כלכליסט חושף את הונו ואת השותפים השקטים אברהם לבנת ומשפחת גאון.
1. קובי מימון - המיליארד המסתורי שמאחורי ישראמקו
קובי מימון הוא אחד האנשים העשירים בישראל, אך משום שהוא נמנע מחשיפה תקשורתית ושומר בקנאות על פרטיותו, אינו ידוע בציבור ככזה. הונו האישי מוערך בכ־2.5 מיליארד דולר.
שותפו של מימון חיים צוף צוף מייצג את השניים בכל האחזקות המשותפות בישראל. הונם העיקרי מגיע מעסקי אמנות בחו"ל. השניים מחזיקים בחברת אמנות מהגדולות בעולם, המעסיקה כאלף ציירים בסין, שתמונותיהם נמכרות לקמעונאים ב־60 מדינות בעולם. הרווח השנתי של החברה מוערך ב־100 מיליון דולר, ושווייה מוערך ב־1.5 מיליארד דולר. בעבר העסיקו השניים את יובל רן, מלך אג"ח הזבל הישראלי שנמלט מהארץ ליוסטון.
השניים גם מחזיקים בבתי מלון באמסטרדם ובעוד נכסי נדל"ן במערב אירופה. בניגוד לטייקונים ישראלים אחרים, נמנע מימון מלהיכנס לעסקי נדל"ן במזרח אירופה בשנים האחרונות.
הקבוצה מחזיקה ב־11 חברות ציבוריות, המרוכזות תחת חברת אקוויטל. גיוס האג"ח היחיד שביצעה החברה היה באיירפורט סיטי, בהיקף של 750 מיליון שקל. אג"ח אלה נסחרות בתשואה הנמוכה ביותר מבין האג"ח של חברות נדל"ן - 8.3% בלבד לשנה.
מימון, יליד פתח תקוה, חי כיום בכפר שמריהו, ויחגוג בסוף החודש את יום הולדתו ה־51. עסקי האנרגיה היו חלק מחייו לכל אורך הקריירה שלו, מאז רכש את השותפות בישראמקו מג"ו אלמליח. ישראמקו, המנוהלת על ידי יוסי לוי, פעולת כבר שני עשורים מעסקי הקידוח בישראל. זהו הקידוח הראשון שבו הצליחה לגלות גז.
מימון הוא גם בעל השליטה בישראמקו אינק, חברה העוסקת בחיפושי נפט בארצות הברית ונסחרת בנאסד"ק לפי שווי של 92 מיליון דולר.
הנקודה השחורה בקריירה של מימון קשורה במעורבות לכאורה בפרשיית קווי אשראי של יובל רן. על פי תביעה שהגישו מפרקי החברה, רן בזז עם חבריו 500 מיליון דולר מכספי החברה לפני שברח מהארץ. בתביעה נגד מימון נטען שניסה להשתלט על אשכול תאגידי קווי אשראי ולסייע לרן תמורת טובות הנאה. התביעה נדחתה לפני חמישה חודשים בשל התיישנות, והשופט פסק למימון, המיוצג על ידי עו"ד פיני רובין, הוצאות בסכום של 20 אלף שקל.

2. המדינה - הכנסותיה מהמאגר: 4 מיליארד דולר
לא רק המשקיעים בתמר ירוויחו ממרבץ הגז הענקי, שממדיו האמיתיים מתחילים להתגלות בימים האחרונים. גם מדינת ישראל, שמעל עתיד אספקת הגז הטבעי שלה ריחפה אי־ודאות רבה, זכתה בביטול תלות עתידית בספקי גז זרים. נוסף על כך, המדינה גם עתידה לשלשל לכיסה סכום המוערך כיום ב־4 מיליארד דולר מהגז שהתגלה: מצירוף תמלוגים בגובה 12.5% מהבעלות על הקרקע ומסים ישירים ועקיפים, עתידה המדינה לגרוף הכנסות של כמעט שליש מכלל הכנסות המאגר. כיוון ששווי המאגר מוערך בכ־15 מיליארד דולר, הרי שהמדינה עתידה להרוויח יותר מ־4 מיליארד דולר מהתגלית.
"אנחנו עדים לרגע היסטורי, התגלית הגדולה בתולדות מדינת ישראל", הכריז שר התשתיות בנימין בן אליעזר בישיבת הממשלה אתמול. הוא גם ציין את הפחתת התלות של המדינה בספקי גז זרים.
כיום צורכת המדינה גז טבעי ישראלי ממאגר ים תטיס וגז מצרי באמצעות חברת EMG, שבה שותף גם יוסי מימן. המצרים התחייבו לספק כמות של עד 7 מיליארד מ"ק למשך 20 שנה. אף שמדובר בכמות רבה המוצעת במחיר מוזל, בפועל מתקשים המצרים לספק כמויות קטנות בהרבה, ולא פעם מופסקת האספקה לחלוטין.
במקביל, התגברו הקולות במצרים המתנגדים להמשך אספקת הגז לישראל. על רקע הקשיים באספקת הגז המצרי החלו בישראל לחפש ספק גז נוסף. כך חודש המשא ומתן עם בריטיש גז, שמתנהל לסירוגין כבר שנים ונקלע לאחרונה שוב למשבר. לאחרונה החלה בדיקת אפשרות ליבוא גז נוזלי באמצעות אוניות, במהלך שנחשב יקר משמעותית מהזרמת גז בצינורות.
גורם במשרד האוצר אמר אתמול שלנוכח התגלית האחרונה, המדינה יכולה להקשיח את המיקוח על המחיר עם בריטיש גז ללא חשש שינטשו את שולחן המשא ומתן. "תמיד עדיף לסמוך על גז שמגיע מחיפה ולא מאל־עריש", אמר הגורם.

3. אברהם לבנת ומשפחת גאון: השותפים השקטים של קובי מימון משה גאון. יחד עם אברהם לבנת מחזיק מניות באקוויטל, חברת האם של ישראמקו אברהם לבנת, מבעלי השליטה באי.די.בי, ומשה גאון, יו"ר גאון אחזקות, הם שותפיהם של קובי מימון וחיים צוף בחברת אקוויטל, החברה המרכזת את אחזקותיהם של מימון וצוף בארץ. אקוויטל מחזיקה בכ־8.7% מישראמקו, וזו מחזיקה בכשליש מהזכויות בקידוח.
מימון וצוף מחזיקים ב־44.5% ממניות אקוויטל באמצעות י.ח.ק השקעות, אולם בי.ח.ק הם מחזיקים ב־74% מהמניות בלבד, וב־26% הנותרים מחזיקה כרמן נכסים. בעלי המניות של כרמן הם אברהם לבנת, שמחזיק 80% ממניות החברה, ויורשי בני גאון, שמחזיקים 20% מהמניות. לפיכך, לבנת מחזיק בשרשור בכ־11% ממניות אקוויטל, ומשפחת גאון בכ־2%.

4. דודי ויסמן: רכש 5% מהמאגר תמורת 1.5 מיליון דולר בלבד
דודי ויסמן ושרגא בירן הצטרפו לחיפושי הגז במאגר תמר באפריל 2001, באמצעות חברת דור־גז שברשותם. השניים רכשו מישראמקו 5% מזכויות הקידוח בתמר בתמורה ל־1.5 מיליון דולר ותמלוגים בשיעור של 11.5% ממכירות הגז הטבעי - אם יימצא.
באותם ימים היה בישראל רנסנס לחיפושי גז טבעי, לאחר שזמן קצר קודם לכן התגלה מאגר ים תטיס מול אשקלון. דור־גז נשארה חלק ממאמצי החיפוש גם לאחר שהשותפים התמעטו, וחברות דוגמת בריטיש גז, כלל תעשיות, מפעלים פטרוכימיים וגרנית הכרמל נטשו את הקידוח.
בחישוב ראשוני עולה שדור־גז שילמה 1.5 מיליון דולר עבור נכס שעשוי להניב לה הכנסות המוערכות ב־600 מיליון דולר.

5. גופים מוסדיים: החוסכים בקופות של פסגות ומגדל שותפים לחגיגה
גם חלק מהגופים המוסדיים צפויים להרוויח מגילוי הגז בקידוח הטבעי תמר שמול חופי חיפה: בית ההשקעות פסגות מחזיק יותר מ־12% מחברת אבנר חיפושי נפט: חברת ניהול התיקים של פסגות מחזיקה ביותר מ־6% מאבנר, קופות הגמל של פסגות מחזיקות בכ־4.6% ממנה, וקרנות הנאמנות מחזיקות ב־1.2% נוספים. בדצמבר הצמידו האנליסטים פלי שביב ולימור גרובר מפסגות המלצת "קנייה" לאבנר חיפושי נפט, וציינו כי המניה נסחרת בדיסקאונט של 97.9%.
גם מגדל מרוויחה מגילוי הגז במאגר תמר, עם אחזקות של יותר מ־5% מאבנר חיפושי נפט, הנחלקים בין הפוליסות המשתתפות של מגדל, קופות הגמל וקרנות ההשתלמות שלה. בית ההשקעות אקסלנס מחזיק ב־11% ממניות חברת יואל, המחזיקה בישראמקו. קופות הגמל אנליסט גמל כללי ב" ואנליסט השתלמות ב" מחזיקות גם הן במניות ישראמקו וצפויות ליהנות מהעליות במניה.

מי נשאר מחוץ לחגיגה
1. יוסי לנגוצקי: "עוד לא נאמרה המילה האחרונה"
"אני בהחלט הגיבור הטרגי בסיפור הזה", אמר יוסי לנגוצקי, שהיה עד לפני חודשיים שותף במאגר השווה מיליארדים והפסיד הכל לאחר ששותפו בני שטיינמץ החליט לפרוש רגע לפני שהחל הקידוח. "עוד לא נאמרה המילה האחרונה", הוא אומר.
לנגוצקי היה הראשון שזיהה את הפוטנציאל הגלום באזור הים מול חיפה. לפני כעשור הצליח להביא לישראל את חברת הענק בריטיש גז כדי לחפש במקום. אתר הקידוח אף נושא את שם נכדתו תמר, היום קצינה בצה"ל. "הקידוח עבר תהפוכות וגלגולים. רבים עזבו ואחרים הצטרפו, אבל דווקא ברגע האחרון, ממש כשהגענו לישורת האחרונה — נותרתי לבד, בלי מממן", הוא אומר. "כיום אין לי על מה לדבר עם שטיינמץ. אני מקיים התייעצויות על האפשרויות העומדות בפניי, ואז אולי הוא ישמע ממני".
שטיינמץ היה אמור להשקיע בקידוח 7 מיליון דולר נוספים, על פי חלקו היחסי, אך ברגע האחרון החליט לנטוש ולנגוצקי נותר לבד. "לא היה לי מספיק זמן למצוא משקיעים חדשים, אבל לא הפסקתי לנסות עד לרגע האחרון", אומר לנגוצקי. בין השאר פנה לנגוצקי גם לחברת מפעלים פטרוכימיים, אך זו החליטה שלא להיכנס להרפתקה, שלבסוף התגלתה כהבטחה.
"יש תסכול עמוק כמובן, אבל אני גם מלא גאווה בממצא הגז", אומר לנגוצקי. "לא היה איש מבין המעורבים בפרויקט שלא התקשר אליי לאחר הממצאים החשובים, אבל לא צריך לנחם אותי. מי שנכנס לעסקי הנפט צריך קיבה חזקה".
לנגוצקי מעריך כי בישראל עוד יהיו תגליות נוספות של גז טבעי ונפט. "במים העמוקים בים התיכון בתחום המדינה יש מאגרים נוספים של גז טבעי. אני מאמין גדול בכך שבאזור ים המלח יש נפט, אלא שהחיפוש שם אינו פשוט".
לאחר שנכשלו מאמציו של לנגוצקי למצוא מימון הוא שלח לשותפיו לקידוח מכתב בו הוא נפרד מהם אחרי עשור: "בלב דואב אני נאלץ להיפרד מכם", כתב.
"נאלצתי לעשות כן לאחר ששותפי לא עמד בהתחייבויותיו כלפי ושלא נעתר לדרישותי החוזרות ונשנות להודיעני אם אכן הוא מתכוון לממן את חלקנו המשותף בקידוח תמר. דחיית החלטתו לראשית אוקטובר לא התירה בידי, למגינת לבי, את פרק הזמן הנדרש להבאת מממן חלופי. יחד עם זאת, אני מלא גאווה על שהצלחתי לשמש כמנוע שהתניע את הפרוייקט כל מהלך שנותיו, תוך פריצת אין סוף מכשולים שעמדו בדרכו ואשר לא אחת כמעט מוטטוהו".

2. בני שטיינמץ: יצא מהקידוח חודש בלבד לפני התגלית
מי שמצטייר כמפסיד הגדול מתגלית הגז בתמר הוא בני שטיינמץ. חודש בלבד לפני הקידוח החליטה חברת STX שבבעלותו לפרוש מהקידוח, שהחזיקה ב־5% מהמאגר. מדובר כעת בפוטנציאל רווח נקי של 20 מיליון דולר לשנה, ששטיינמץ הפסיד. ההשקעה של STX בקידוח היתה אמורה לעמוד על 7 מיליון דולר בלבד.
בתחילה החזיקו שטיינמץ ויוסי לנגוצקי ב־6% מזכויות, שירדו ל־5%, עד שחודש לפני הקידוח החליטו לנטוש את חלקם בשותפות - כפי שפורסם לראשונה ב"כלכליסט". השותפים האחרים זעמו, אך המניות התחלקו בין נובל שקיבל 3% מהמניות, ישראמקו 1% ודלק 1%.
השותפים אף שלחו מכתב לשטיינמץ ודרשו ממנו להשתתף בעלות הפקת הגז. לפי הערכות נוכחיות, בעקבות התגלית הגז ייסוגו השותפים מדרישה זו.

3. יוסי מימן: EMG המצרית מאבדת את הבכורה במשק הישראלי
יוסי מימן מחזיק 25% מספקית הגז הטבעי המצרית EMG. בצד שותפיו ממצרים, מארצות הברית ומתאילנד - הוא הולך ומאבד את ההובלה באספקת גז טבעי לישראל. צינור הגז המצרי כבר חדל להיות צינור חמצן למשק הישראלי.
במאי האחרון החלה הזרמה מסחרית של גז טבעי ממצרים לישראל, לאחר ש־EMG השקיעה 450 מיליון דולר בהנחת צינור הגז מאל־עריש לחופי אשקלון. מנגד חתמה חברת החשמל עם EMG על הסכם אספקה לתקופה של 20 שנה.
ישראל עדיין זקוקה לגז המצרי, במיוחד במחירים האטרקטיביים שבהם הוא נמכר כיום. אך כעת נראה שהתלות המוחלטת ברצונה של מצרים פחתה באופן ניכר. בימים אלה נערכים במצרים דיונים על גיבוש תעריף הגז החדש לישראל, וגילוי המאגר החדש עשוי להשפיע על קביעתו. "מצרים היא שחקנית חשובה ורצויה, אבל כבר לא השחקנית היחידה. יש לה תחליפים", אמר אחד השותפים בתמר.
עם זאת, נראה שבשל העלויות הגבוהות הכרוכות בהפקת גז מעומק הים, הצעתם של המצרים עדיין תהיה אטרקטיבית. "המשק הישראלי זקוק לכל כמות גז אפשרית", אמר גורם במשק האנרגיה.

4. כלל, פטרוכימים ודור: דנקנר ויתר על 15% מהמאגר
גם כלל תעשיות מקבוצת אי.די.בי, חברת פטרוכימיים, סונול ודור כימיקלים פספסו את חגיגת הגז הגדולה: ארבע החברות פרשו מהשותפות ב־2005 לאור עלות הפרויקט, שהוערכה אז ב־60 מיליון דולר. העלות בפועל כיום עומדת על 140 מיליון דולר, אך כמובן גם היקף הגז שנתגלה גבוה לאין שיעור ממה שהוערך תחילה.
כלל תעשיות שבשליטת נוחי דנקנר החזיקה 15.6% מזכויות הקידוח באמצעות חברת משאב. לחברת פטרוכימיים של דיוויד פדרמן היו 7.2% מהמאגר, סונול - שהיתה אז בשליטת האחים בורוביץ" - החזיקה 15% מהמאגר, ודור כימיקלים, שנשלטה בידי משפחת דנקנר, החזיקה עוד 7.2%.