‏‏יום שני ט"ו ניסן תשע"ג

ממקום של פרעה או ממקום של משה

חג הפסח מגיע ועמו המסורת של ו"הגדת לבנך", חג הפסח מסמל את היציאה מעבדות לחירות.
לא בכדי, אבותינו נתנו חשיבות רבה כל כך לסיפור יציאת מצרים, שכן, זהו אינו רק סיפורו של משה על התייצבות אל מול השוט המתעמר של פרעה בבני ישראל.
היציאה מעבדות לחירות, בבסיסה היא סיפורם של שני מנהיגים: זה שהאלוהים הקשיח את ליבו וזה שהאלוהים חיזק את ליבו על מנת שיהיה בו העוז להתייצב כדוד מול גוליית ולומר "שלח את עמי". תעצומות הנפש שלך משה, לא נסמכו על צבא חמוש שעמד מאחוריו, ולא על בידיעה אילו אותות וניסים עתיד האלוהים להפליא ולהכות במצרים.
בשלב זה, העם טרם התקומם וטרם עמד מאחורי משה, ואת כוחו העצום של האל והאם ייעתר לתפילותיו לא היה בידי משה לדעת בשלב זה.
דבר אחד בלבד עמד לו לזכותו. אמונה. ולאו דווקא האמונה הדתית, כי אם האמונה בצדקת הדרך, אמונה ביושר, הגינות וצדק אוניברסאליים באשר להתנהלות בין בני אדם, בחזקת "דרך ארץ קדמה לתורה". אדם לא צריך להיות עבד לאחר ולא צריך לנהוג כאדון בזולתו. אמונה שהובילה אותו לקום, לעשות מעשה ולהוביל אחריו ציבור לחוף מבטחים.
אחת השאלות העולה מן המקורות, האם האלוהים הכשיל את פרעה בכך שהקשה את ליבו ואם כן מדוע נהג כך?
למעשה גם ההחלטה שגמל בליבו פרעה וגם ההחלטה שגמל בליבו משה לא היו החלטות של האלוהים, כי אם החלטות אלוהים, בלב כל אדם נמצא האלוהים באשר הוא, בניצוץ האלוהי שבנשמתנו.
הניצוץ האלוהי שבליבו של כל אדם טומן בחובו את זכות הבחירה – היכולת לבחור בין טוב ורע.
והוא הוא המאפשר לכל אחד מאיתנו לבחור כיצד ינהג בשפע שחנן אותו האל, אל מול המחסור של הזולת. זה יכול להיות מחסור בפת לחם שהשבע מעניק לזולת, זה יכול להיות מחסור בשמחה שהשמח מעודד את העצוב וזה יכול להיות מחסור בידע שהמשכיל מלמד את הבור. בכל המקרים הדבר מצריך וויתור מסוים ונכונות לנתינה. זהו המבחן האולטימטיבי בין הנוח אל מול הנכון.
וכל אדם יודע לבחור מה אל נכון - האם להקשיח את לבו ולשמור לעצמו את השפע שניתן בידו באופן אשר ישפיע על איכות חייהם של שאר ברואי האל או לבחור במה שנכון ליקום ולקיום הזולת.
כפי שאתם יודעים, השנה האחרונה הייתה רבת תהפוכות בחיי באישי ובמקצועי. לא איחלתי לעצמי את האתגרים שזימנו לי בשנה החולפת, אך בחרתי כיצד להתמודד עמם.
באישי, מאז נולדה רומי בתי, אני מביט על העולם במידה רבה ממקום של אב, הרוצה שבתו תגדל במקום טוב יותר. אין לי הפריבילגיה לוותר, להרפות או להיכשל. ככל שיהיו דברים אשר לא יהיה בכוחנו לשנות בעולם, הרי שבכוחנו לבחור את הדרך בה נסתכל עליהם. אני מקווה שאשכיל ללמד אותה לדעת להביט על הדברים ממקום של טוב ותקווה.
במקצועי, יהיו שיראו בעשייתי היום כתפנית ממה שעשיתי עד כה. אולם לא זנחתי דבר. כל עשייתי משנים קודמות וכל הניסיון אותו צברתי במסגרות השונות חובר לפתע לכדי עשייה אחת במאבק בתספורות הטייקונים. עשייה שיש בה הן ערכיות ממקום של להפוך את העולם למקום טוב יותר והן בפרקטיקה שכן העשייה אינה יכולה להישאר ברמת האמירה הערכית בלבד, כי אם היא תלוית תוצאה והשבת ערך כלכלי לציבור.
שני דברים קסומים בעיני בעשייה זו:
§ האחד שהם נוגעים לאנשים שאפילו אינם מודעים לה ובכלל לחשיפת לסיכונים בתחומים בהם אנו עוסקים. מילא הם לא יודעים כי מנסים לסייע להם, הם גם אינם מודעים כלל לעוצמת הפגיעה בהם ובעתידם הכלכלי.
§ הדבר השני הקסום בעשייה זו, שהיא חושפת אותי לא רק לעולמות תוכן חדשים, כי אם בעיקר לאנשים חדשים. בשנה האחרונה הכרתי חברים חדשים רבים, אנשים טובים, אנשים ראויים, אנשים שאכפת להם, אנשים העושים ימים כלילות לצידי ובהתנדבות מלאה. אכן יש להם אינטרס כלכלי אישי במאבק הציבורי, אולם בעשייתם הם עושים למען הכלל, בהתנדבות מלאה, ללא ציפייה לקבלת תמורה.
וממקום זה, אני חש שנפל בזכותי כבוד עצום להתמודד עם חברים יקרים, שותפים לדרך במבחן האולטימטיבי בין הנוח אל מול הנכון.
המאבק הפנימי האישי, בין הנוח לבין הנכון, מתרחש בלב כל אדם. הן אצל הטייקון הניצב כפרעה מול העם – ציבור החוסכים, בבואו לבחור בין הפנסיות וחסכונות הציבור לחיי הרהב והנוחות. הדבר נכון לגם למנהלי הגופים מוסדיים אשר הופקד בידם שקל שנחסך בעמל, עת עליהם לקרוא תיגר מול הטייקון ולהתייצב כמשה מול פרעה, ולהגן על העם – ציבור לקוחותיהם. גם אם הדבר נראה טריוויאלי מדובר במהלך לא פשוט המצריך יושרה ציבורית ואומץ לב רב.
הדבר נכון גם בחיינו האישיים, ביום יום בבואנו לקבל החלטות אם במקום העבודה ואם מול ילדנו. האם לנהוג בזולת ממקום של פרעה או ממקום של משה. ממקום של הקשחת הלב או ממקום של חיזוק הלב תוך גילוי תעצומות נפש. אם להסתכל על הזולת ממקום של חמלה, אהבה ונתינה או ממקום של חוסר סובלנות. אותו המבחן המשתקף מסיפור ההגדה מלפני כ-3,000 שנה נכון גם להיום.
נקודה נוספת בסיפור יציאת מצרים, היא שהסיפור הינו רק הפרק הראשון וככזה אינו עומד בפני עצמו. הוא אינו סיפור של בריחה, מהשוט המתעמר, הוא סיפור בעל רבדים עמוקים הרבה יותר. סיפור יציאת מצרים הינו ראשיתו של מאבק על הבית, על מולדת ועתיד טוב יותר לגדל ילדים.
המסר אינו לקום ולעזוב את מצרים או כל מקום לא טוב, המסר אינו הבריחה מעבדות, כי אם ביציאה לחירות, אשר כמו כל עוולה לא תסתיים מעצמה ללא מאבק, על כן, המסר הינו להיות נכון להיאבק כדי לשנות את מה שלא טוב.
על כן, יציאת מצרים, זהו סיפור שבכל דור ודור חייב אדם לא רק לספר אותו לילדיו, אלא גם להזכיר אותו לעצמו. זכרו המסר אינו לברוח למדבר ולקוות שיקרו ניסים ויהיה טוב. אלא שנחישות ונכונות להיאבק על מה שחשוב, זהו חומר הגלם האמיתי שיכול לחולל ניסים בחיינו.
בברכת חג פסח שמח.

שלכם
אוהד אלוני