השבוע החולף נחתם בדשדוש אופטימי ביחס לתחילתו, עת המדדים משלימים תיקון אגרסיבי מעלה בואכה רמת 1100 הנקודות. אם בסקירה האחרונה הערכנו כי מגמת הדשדוש בעינה עומדת, הרי שהפלרטוט התמידי בחודשים האחרונים עם רמת 1100 אינו צפוי להיפסק גם השבוע, אך בניגוד לחודשים עברו, סביר כי הסטיה לא תאבד גובה והמסחר יוסיף להיות קופצני. תנודתיות המסחר השבוע היא פועל ישיר של מחזורי המסחר הנמוכים: כ 450 מליון ₪ היום (ראשון) ושפל של כשבע שנים. במחזורים אלה די ברכישה של מאות אלפי ₪ בכדי "להזניק" או "להפיל" את הבורסה ולכן אלמנט האקראיות הוא הדומיננטי. רכישה מסיבית בשלב הנעילה, והתעודות תלבנה את המגמה, ומכירה של כמליון ₪ די בה בכדי להפיל המדד במחצית האחוז. מכיוון שבאופק לא נראית עליה ניכרת במחזורי המסחר, גלגל הקסמים לפיו עוד ועוד סוחרים שמים פעמיהם לניויורק רק ילך ויתרחב, והעננה סביב הבורסה המקומית תוסיף לרחף בבחינת תיקון אלים מעבר לים שווה התרסקות המדדים בת"א.

שחקני המעוף מתקשים למצוא ידיים ורגליים במחזורים כה נמוכים, ועד כה קצב פתיחת הפוזיציות הוא הנמוך מזה שנתיים. כל יום עלול להחביא בקירבו סקוויז פוטנציאלי בשל חוסר יכולת להתכסות ומהר, ולכן מרבית השחקנים מעדיפים בשלב זה להוסיף ולכתוב בפרמיה נאה על הכסף אך בכמויות פחותות משמעותית. הצפי הוא לעליה בהיקף המסחר בנגזרים, אך ההנחה הסמויה היא שחודש כה ארוך, כמרץ, מלכתחילה יקיים עליה במחזורים ולכן המבחן האמיתי יהא דוקא באפריל. מבחינת גבולות השחקנים אין כך שינוי מהשבוע החולף בשל מיעוט כתיבות חדשות: 990 בגבול התחתון ו 1130 בגבול העליון. כהמשך לסקירה הקודמת, גם השבוע התערבות מוקדמת אפשרית רק ברמת 1030 הנקודות, אך אם לשפוט על פי הנעשה מעבר לים הסבירות לתרחיש זה במהלך הימים הקרובים נמוכה במיוחד.

כפי שהערכנו בסקירה האחרונה, פישר החליט להותיר את הריבית על כנה אך דוקא בשל כך להערכתי הסבירות להורדת ריבית במועד הבא גבוהה במיוחד. אם זה היה תלוי בפישר, ובו בלבד (כבשנת 2011) סביר כי הוא היה חותך את הריבית אך הועדה ראתה לנגד עיניה אירופה מתאוששת קלות, והעדיפה לשמור עוד קצת תחמושת למועד בעייתי יותר. אין לשלול מכלל אפשרות כי נתוני הנדלן, שבסה"כ הצביעו על בלימה מסוימת בירידת מחירי הדירות, תרמו אף הם לתחושה כי אין צורך כבר כעת להציל פעם נוספת את הבועה המקושרת באופן טבעי לבנקים, ולכן דוקא נתוני הלמ"ס והשמאי הממשלתי יעמדו לנגדי עיני הועדה ולא האינפלציה וסביבת המאקרו המקומית.

ובכל זאת, בצעד שלא זכה לתהודה מספקת, בנק ישראל החל בראשון למרץ לרכוש ני"ע בארה"ב כחלק מהר המט"ח עליו הוא יושב. פישר שהוביל את המהלך, יוביל השקעה של 1.5 מיליארד דולר מכספים שאינם שלו וימשיך את מסורת ההשקעה הדולרית המפוקפקת. יצליח – זוהי הצלחתו של הנגיד. יכשל – זהו הכשלון של כולנו. לא באמת נעשתה עבודת מחקר יסודית שהסמיכה מישהו מבנק ישראל להשקיע סכומי עתק אלה, ובפרט שבשלב הבא (תוך רבעון בלבד) יגדיל בנק ישראל את השקעתו בארה"ב ל 7.5 מיליארד דולר (10% מהיתרות). באחת הפך בנק ישראל לגוף ההשקעות המקומי הגדול ביותר, תוך שהוא מותיר הרחק מאחור את בתי ההשקעות והבנקים המקומיים. החלטה נלוזה זו, שאין לה מקום ואח ורע בדוגמת השרירותיות שבה, היא המשך ישיר לרצף ההחלטות שלוקח הנגיד ללא דין ודיין. ואולי בכלל כדאי לתקוף את ההחלטה מכיוון אחר: אם בנק ישראל מוצא לנכון להשקיע 7.5 מליארד דולר בארה"ב, ואפס שקלים בישראל, מהו המסר שמעביר בנק ישראל למשקיעים זרים ומקומיים כאחד?! ולוא בשם מראית העין היה על הנגיד להפנות חלק מהכספים לשוק המקומי (אפשרי אף בתעודות בכדי שלא להיחשב כמוטה), ובהחלט ראוי גם לשאול מדוע בחר הבנק להשקיע בארה"ב באפס פיזור על פני השקעה שווה אל מול המזרח, דרום אמריקה וכיוצא בזה. אין ספק כי משנתו של פישר ושורשיו הם סיבה מרכזית לבחירה בארה"ב, אך לאור חזרתו של הנסדק לימי הבועה של שנת 2000, נדמה כי הכניסה במחירים הנוכחיים היא לכל הפחות הימור מסוכן.

כבכל ראשון, הבוקר פורסמו נתוני נוכחות הזרים, והכותרות צהלו כי הנה הזרים חוזרים לאור השקעה של 200 מליון ₪ בחודש החולף. אין ספק כי נוכחות הזרים היא שלב ראשון ואקוטי בהתאוששות מחזורי המסחר בשוק המקומי, אך השקעה של 200 מליון היא כאין וכאפס אל מול הסטת כספים חסרת תקדים של מוסדיים ומשקיעים פרטיים לבורסות חו"ל, כשהנתון הבולט הינו זינוק של 44% בהיקסף המסחר בתעודות חול אל מול צניחה של 23% בתעודות ת"א. אין צורך להכביר במלים אל מול נתונים אלה, ולכן גם אם תמחור החסר של ת"א מול העולם זועק לשמיים (ואיני סבור כך), כל עוד זוהי המגמה הרי שכל עליה קלה במדדים היא בסה"כ צל חיוור של חוזים עתידיים וראלי בארה"ב ואירופה.

ובכל זאת, השבוע התרחש צעד משמעותי לבורסה המקומית עת הוחלט על מתן אפשרות לקרנות הפנסיה להכפיל את אחוז המניות אותו מותר להן להחזיק פי 2 - כ 20% השקעה במניות. הטיעון לכך, היה כי הפנסיונרים החדשים מאריכים חיים יתר על המידה, ולכן קרנות הפנסיה אינן יכולות לעמוד בתשלומים וחייבות להשיג תשואה עודפת אל מול המצב כיום, בו הן משקיעות בעיקרן באפיק שמרני למדי. ההנחה הבסיסית היא כי שוק המניות יתן לאורך זמן תשואה עודפת על פני האגחים, אך גם במקרה זה לא נעשתה כל עבודה יסודית ורצינית, כל שכן ברמה המקומית. עשורים שלמים נמחקו במניות באחת, ודוקא שוק האגח בשני העשורים האחרונים הוא זה המניב תשואה גבוהה משוק המניות. ועדין, אין ספק כי חלק מאותם 15 מיליארד ₪ פוטנציאלים ימצאו דרכם לשוק המקומי (מצב המזכיר במידה רבה פדיון מק"מ), ולכן לפחות לשבועות הקרובים מגיעה תמיכה מפתיעה לשוק מכיוון לא צפוי.

אבל, וזה אבל גדול, נדמה כי החוסכים אינם ממתינים לועדות הכלכלה בכנסת ואומרים את דברים מדי חודש בשנה האחרונה: ינואר 2012 יזכר בשוק הגמל כינואר הקשה אי-פעם עם פדיונות של 2.55 מילארד ₪ ! ונזכיר: לא היה זה חודש מפולת, לא חודש בו חלילה חווינו מלחמה, ובסה"כ עוד חודש ממוצע בישראל. אם זהו המצב בעת שיגרה מה היה עלול להתרחש לשוק הגמל במידה והיינו חווים את ספטמבר 2008 בשנית ?! המוסדיים מאוד מוטרדים ממשיכת כספים זו, לא רק בשל הפגיעה הברורה ברווחיות אלא בעיקר בשל הישיבה על המזומן מצד הפודים. הכסף אינו חוזר לאפיקי הבורסה (ניכר במחזורים), אינו שב לשוק הנדלן, ולמעשה הפודים את כספם מעדיפים לשמור עליו בבונקר או להשתמש בו לצרכי היום-יום. שוק הגמל אינו יכול להמשיך ולהיות רווחי עת הוא מאבד מידי חודש כ 2-3%, וראוי לציין כי זאת במצב בו הוא אינו קטן בשל איבוד תשואה. הוסיפו לכך את החלטת הכנסת כי דמי הניהול יוגבלו ל 1% בלבד מהחסכון, ולמעשה נוצר מצב בו מוסדי האחראי על קופות הגמל נלחץ בתנועת מלקחיים ועתיד לספק אפס ניהול ממשי לחוסך. להערכתי שתי ההחלטות, הגדלת רכיב המניות בפנסיה מחד, והורדת דמי הניהול מאידך, נוגדות במידה רבה האחת את רעותה, ולראיה דמי הניהול (ההשקעה של הגוף המנהל) השונים בין קרנות האגח והקרנות המניתיות.

בשוק המט"ח, החלטת בנק ישראל תמכה בהתחזקות הדולר והוא שב וטיפס לרמת 3.8 ₪ לדולר. זהו גבול עליון במידה רבה שרק מגמה עולמית חזקה יכולה לתמוך בו (או ירידה בשווקי המניות), ובסה"כ רצועת ה 3.7-3.8 בעינה עומדת. בצמד אירו-דולר, המהלך האחרון של האירו צפוי להיבלם בשבועיים הקרובים ואנו צפויים לשוב ולהבחין בתהחזקות ניכרת בדולר עת דיבורים על פרישה אפשרית של יוון מהאיחוד יתנו את הטון.
בשוק הסחורות, מלבד החלשות הזהב הזמנית, הנפט הפך לתנודתי ככל שחלפו הימים ומגמה זו רק צפויה להתחזק. כל עוד האוירה הבטחונית בעינה עומדת אין לנקוט פוזיצית לונג או שורט, ובהחלט די באמירה בודדת להזניק את הזהב השחור לרמת 110 דולר לחבית ואף מעבר לכך. ברמה זו יש לשקול כניסה לפוזיצית שורט, אך גם אז יהא המהלך רלונטי רק למשקיעי טווח ארוך המוכנים לספוג התגוששות אמריקנית-איראנית בדרך.

באירופה, ה ECB הגדיל במהלך השבוע את תכנית הנזילות השניה לבנקים ל 530 מיליארד אירו. ההנחה בשוק היתה כי התכנית תיעצר ב 500 מיליארד אירו, אך 800 בנקים שעמדו בתור לקבל הלוואה ל 3 שנים בריבית של 1% לא הותירו כל ברירה אמיתית. למי שטרם הבין את שאלת זינוק הבורסות ביבשת הרי שכל הסוד מצוי בתכנית ההמרצה הללו: תנו לבנקים מיליארדים בחינם (1% לשלוש שנים הוא לכל הדעות "חינם") והיו סמוכים ובטוחים כי הם כבר ידעו איך למנף את ההשקעה: תאורטית, קובעי המדיניות מניחים כי הבנקים ישקיעו חזרה את הכסף באגחי אירופה, שהרי תשואה של 5-6% עודפים על אגחים היא מאוד ראויה, אך הדבר מלמד בפעם המי יודע כמה על נאיביות ראשי האיחוד. מדוע מלכתחילה להשקיע באגחים כאשר שוק המניות והסחורות כה קורץ ומסביר פנים. אמת כי 5-6% הם תשואה עודפת ניכרת ביחס לריבית בהלוואה אך הם כאין וכאפס אל מול פוטנציאל של עשרות אחוזים בשווקים מקבילים, ולכן עפ"י ההערכות רק 4% מושקע בחזרה באגחי אירופה. היתר עושה דרכו לשווקים ספקולטיבים אחרים, מה שבהחלט תורם לבורסות אך גם יותר כאוס לא אופייני (מניות, אגח וסחורות מזנקים כולם בו-זמנית), וחמור מכך, מנתק עוד ועוד את הכלכלה הריאלית משוק ההון. בזמן שהשווקים גואים, האבטלה באיחוד עלתה ל 10.7%, כשספרד מוסיפה להוביל עם מספר בלתי נתפס של 4.7 מליו מובטלים, ואבטלה ריאלית של 30%. ציינתי בעבר, כקוריוז, כי האבטלה ברשות הפלסטינאית עומדת על 19% "לבד", ולכן כל התשואה, הבונוסים ומצגי השווא של הבנקים אינם יכולים להחזיק מיים. אירופה וארה"ב שעיקר מהלכיהן מתרכזים במשיכת זמן, יאלצו להתמודד בשלב זה או אחר עם השלכות הדפסת הכספים והכסף הזול. לשמחתנו/צערנו, אין כל קשר בין אלה לבורסה בשבועות הקרובים, ולכן הסבירות לתרחיש מפולת מוסיף להיות נמוך במיוחד (אם כי אין לשלול ירידות, גם אם רק כתיקון לראלי האחרון).

באסיה, עיקר העיניים השבוע היו נשואות לסין בה הצמיחה הולכת ודועכת. הבנק העולמי מצא לנכון להתריע בפני הסינים כי חובה עליהם לבצע רפורמה כלכלית אחרת יקלעו לקריסה, וזאת לאחר שצמיחה של 10% (הצמיחה הממוצעת בשלושים השנה האחרונות) הולכת ומתרחק מהענק. הצפי הוא כי הצמיחה השנה תיעצר ברמת 8% , רמה שביחס לגודל האוכלוסיה בסין משמעה האטה על גבול המיתון, ואם אכן נתון זה יתממש בעוד החששות מתמקדים באירופה וארה"ב, יזרק קלף חדש לשולחן שאיש לא צפה.
אם לדלות ממעט הנתונים הרשמיים, הרי שהתהליך כבר בעיצומו עת מדד מנהלי הרכש נעצר על 51 נקודות בלבד, כשרמת 50 מהווה את ההבדל בין צמיחה והאטה. נתון מרץ עלול להראות שינוי מגמה, ודי יהיה בכך לעכב את שווקי אסיה ובהתאם לגרור מטה את אירופה השברירית ממילא. בסדר הדאגות סין עוקפת קלות את ארה"ב, וכעת שניה רק לאירופה אע"פ שהיא באופן טבעי מושכת פחות זרקורים בשל מבנה הממשל והכלכלה.

בארה"ב, מיטב הפרשנים נדרשו לסוגיה אם כה טוב אז מדוע עדין רע? ביחס להבדל בין הבורסות לנתוני המאקרו שפורסמו. נאסד"ק חוזר לימי 2000 העליזים; דאו-ג"ונס מגיע ל 13,000 נקודות; הבנקים בדוחות שיא של 5 שנים, והזמנות מוצרי ברי קיימא צונחות בינואר ב 4%...
הוסיפו לכך את נתון הוצאות הצרכנים שעלה ב 0.2% בלבד אל מול צפי לעליה של 0.4%, וקיבלנו תעלומה מיהו המניע של הכלכלה בה הצרכן הוא 70% מכח הקניה. לא ארחיב בנושא, שכן הנכון לאירופה הוא הנכון כפליים לארה"ב והפד הוא הגוף המניע, אך ראוי להבחין בין נתונים אמיתיים ונתוני שנת בחירות. נתונים אמיתיים: נתון הזמנות מוצרי ברי קיימא, נתון קייס-שילר שירד 0.5%, ואכזבה מנתון ה ISM שירד בניגוד לצפוי ל 52.4%. אל מול אלה, נתוני שנת בחירות: כלכלת ארה"ב שצמחה ברבעון הרביעי בלא פחות מ 3%, ירידה נוספת של תביעות האבטלה הראשוניות ל 351 אלף, ואחוז אבטלה מצטמצם פלאים.השורה האחרונה יכולה וראויה להיקרא כסיסמאות בחירות, ולכן יש מקום לפקפק בנתונים הללו מבית מדרשו של הממשל, אך די בהם בכדי לשמור על הבורסות ברמת המחירים הנוכחית. הדוחות המשובחים של חלק מהחברות נובעים מהנוסטרו ולא מרווחיות אורגנית, ולכן רק אירוע חיצוני ליבשת יכול באמת להוביל לגל ירידות בשוק האמריקני שבשלב זה מחוסן מכל חדשות מבית.

מניות ומגזרים
אלביט מערכות – המלצת קניה ! לאחר שנחתכה במהלך השנתיים החולפות, בפרט על רקע מערכת היחסים העכורה עם טורקיה, המניה מתומחרת כעת בדיסקאונט ומתאימה למשקיע לכל טווח.
ואנגרד – המלצת מכירה ! נרכשה לתיק לפני חודשיים, ומאז סיפקה כ 4% בלבד. על פניו כל הסיבות לרכישה בעינן עומדות, אך ההתעלמות של המשקיעים מהמניה, לצד זליגה החוצה של גופים גדולים רומזת כי אולי יש דברים בגו, ומוטב להסתפק ברווח צנוע זה על פני גילוי הסיבה לאדישות תוך כדי מעבר להפסד.

• ביתר המניות והמגזרים, אין שינוי המלצה.

שבוע טוב ומוצלח, וחג פורים שמח !