אין ספק כי התקופה הנוכחית מתאפיינת בהרבה בלבול שחדר בשבועיים האחרונים עמוק לתוך הבורסה המקומית. בלבול, בו המשקיעים סבורים כי יש קשר בין המעוף ובין וול סטריט שמעבר לפערי הארביטראז". זה נכון ברמת הסנטימנט הכללי אבל בדיוק כפי שמדינות בעולם סגרו גבולות ככה אנו עתידים לראות סגירת כלכלות, שכל אחת מהן עומדת בפני עצמה אף ברמת ארה"ב / האיחוד האירופאי.

נתחיל דוקא בארה"ב שם לפחות חלק ניכר מהראלי מוצדק: 2 טריליון דולר הוא סכום בלתי נתפס, בלתי הגיוני שצפוי להשפיע לרעה על המשק האמריקני למשך עשור ויותר. כל זה לא צריך להדאיג את המשקיעים בוול סטריט שכן בלימת ההשפעה הכלכלית המיידית אכן התרחשה. יחד עם זאת סיפור האינרציה הוא כבר אחר. אנו רואים בעיקר שורט סקוויז בניו יורק (שימו לב לשעת המסחר האחרונה באופן עקבי) לצד תמחורים בלתי אפשריים: צפי סטיה המגלם ירידה של 20% עד תום יוני; מניות נפט מזנקות עת מחיר הנפט נופל ב 10%; מחזורי מסחר מגוחכים להחריד בימי עליות (28% בממוצע בהשוואה לימי הירידה) והתעלמות גורפת מעונת הדוחות מעבר לפינה. תיקון של 15-20% היה הגיוני כחלק מריבאונד וללא ספק עם משקל רב לצעדי הפד והממשל. 2600 נקודות ב s&p מתמחרים פחות או יותר את הפגיעה בכלכלה בקיזוז צעדי הממשל.
מנגד, קשה להתעלם מכך שטראמפ קשר את גורלו בוול סטריט ולכן הערכת המשקיעים כי הנשיא יעשה כל שלאל ידו בכדי להגיע לבחירות ברמות גבוהות יחסית מבוססות לחלוטין. השאלה היא עד כמה זה תלוי בו, וליתר דיוק עוד כמה כסף אפשרי לשפוך לשוק? אם טראמפ לא היה מתמודד לקדנציה נוספת, גישה זו בהחלט יכלה לעבוד, דוגמת תפו"א הלוהט שהעביר פישר לפלוג ולנגיד הנוכחי. ברם, גם טראמפ לא רוצה להיזכר בתור הנשיא הגרוע בהסטוריה וזה לא עוד מצב של קודם כל להיבחר ולאחר מכן כבר נראה. לטראמפ יש עוד 4 שנים לגישתו (אם כי רמז שנכון יהיה לשנות את החוק המגביל לשתי קדנציות) בהן הוא עתיד להיתקל בקופה דלילה להחריד, ודי בהוריקן קתרינה אחד נוסף בכדי שהוא גם לא יוכל לסיים הקדנציה הנוכחית. רוצה לומר, המשקיעים אופטימיים מדי ביחס ליכולת הפד להוסיף ולהמטיר כסף ובל נשכח את העומדים בתור: חברות התעופה, הנפט, המלונאות. אלו "הנושים" המידיים של הממשל האמריקני כשהערכות הן שחברות התעופה זקוקות כהתחלה לסף של חצי טריליון דולר ואילו חברות הנפט למעלה מטריליון.

כאן אנו שבים לעניין הערכתנו עוד במחיר 50$ כי מחיר הנפט ישבור את רף 20$ שאכן התאמתה (ובהתאם השורט נותר בעינו). זהו הבלבול הקלאסי ביותר – אם הכלכלה תתאושש, ונניח גם בעוד חודשיים שלושה אזי מדוע מחירי הנפט מוסיפים לגלם שפל הסטורי בחודשים המדוברים. נפט = צריכה = כלכלה. זה כבר לא עניין של מלאים וקיצוץ תפוקות אלא היעדר ביקושים מוחלט. אם ניקח כדוגמה את הנפילה בצמיחה בסין של 6.9% היא מגלמת ירידה בדרישה לנפט של 30% לערך ברמת המדינה (ובכל זאת לא מדובר על עוד מדינה...). ארה"ב המהווה צרכנית גדולה משמעותית מסין בסגר למעלה מחודש ולכן על רקע הדברים הללו קל להבין כי קיצוץ של 10% הוא זניח להחריד.
שוק הסחורות הוא עניין של היצע – ביקוש. וול סטריט מאז 2008 היא בעיקר קזינו ללא קשר לכלכלה המניח כי הממשל יחלץ המערכות פעם אחר פעם. זה התחיל בבנקים גדולים מבכדי ליפול, עבר לתעשיות (רכב כדוגמה) גדולות מבכדי ליפול (ולכן "ברור" למשקיעים כי הפד יחלץ את חברות הנפט) וזה נגמר כעת ברכישת אגח קונצרני בדירוג זבל או במלים אחרות חילוץ חברות שיתכן ואין להן זכות קיום. עם מי שאני לא משוחח בניו יורק אני מקבל אותה תשובה – זה עניין של זמן, ופקטור של חידוש הירידות, אבל בסופו של יום אם המפולת תתחדש ביתר שאת הממשל יתחיל לקנות מניות. יתכן וזו משאלת לב או משאלה המגשימה את עצמה אבל אין לנו באמת אפשרות להעריך מה מהלך שכזה יעשה לשוק מעבר לזינוק הברור המיידי וזאת משום שברגע שהפד יאלץ להפסיק מהלך שכזה אזי שער 100 יכול למעשה לרדת ל 20 ובניגוד להזרמות אי אפשר להמשיך לרכוש מניות לנצח.
אם יש משהו חיובי בוול סטריט הוא בכלל יציאתו של סנדרס מהמירוץ לנשיאות שכן אם המשבר היה מתרחש בינואר קרוב לודאי שסנדרס, התומך בביטוח בריאות לכל והפרטה סוציאלית, היא יכול לעמוד מול ביידן ואף לנצחו.

מכאן לת"א – הציבור חזר לשוק כי אף אחד לא זוכר כאן מפולות וגם זו של 2008 אינה עונה להגדרה מאחר וחודשיים מאוחר יותר השוק כבר יצא לתיקון אינסופי. כולם להוטים לא לפספס את הריבאונד/ ראלי / קפיץ בעוד ברור שמצב הכלכלה לאשורו כלל לא ברור. לאחר היציאה המסיבית של כספים ראינו אמש (ראשון) הסתערות של הציבור שאינו מבין ש"הקלות" אינן רלונטיות למצב החברות. ישנו חלחול הבנה בקרב העצמאים והחברות שאין סיבה לשוב לעבודה באוירה הנוכחית וכי ניתן לקבל הרבה יותר, ולא דרך מענקים מומצאים והלוואות או במלים אחרות כל יום שחולף ואחוז האבטלה נותר בעינו מכניס את המדינה לפאניקה. אם רוצים לדבר על התאוששות המשק ואיזשהו הגיון לשוב לבורסה המקומית אזי יש להמתין למספר מובטלים נמוך מ 600 אלף וזאת מאחר ומעל לרמה זו הערכות הן כי שוק המשכנתאות ירשום 5% חובות אבודים. אלו מספרים שהמערכת הבנקאית לא יכולה לעמוד בהן ולכן גם הקפיצה במניות הבנקים היא בגדר בדיחה, בטח ובטח עניין תשואה על ההון – האנליסטים מנתחים זאת בהתיחס למספרי עבר שאינם רלונטיים עוד.
לכל אורך הדרך טענו שמשבר הקורונה הוא אינו משבר משמעותי כלכלית אלא לכל היותר קטליזטור. לצערנו, הממשלה בחרה להפוך ענין שולי (באופן יחסי) לקטסטרופה כלכלית. מגזר הבנקים הנסחר כעת קרוב ל 2000 נקודות שווה לא יותר מ 1600, ומכאן ניתן לגזור ביחס לשווי המעוף עמוק מתחת ל 1200.
בפן החיובי בשוק המקומי אנו מוסיפים לעקוב אחר הפנסיה והגמל ושם לא רואים עדין פדיונות. ישנה הערכה כי משרד האוצר יאלץ בסופו של יום לאפשר משיכה של קה"ל ללא מס אבל כל עוד לא רואים נגיעה בתחום הפנסיוני, בניגוד ל 2008, ימי הירידה של 7% לא ישובו.

כמובן שבלבול קיים לא מעט גם ברמת המניות הנקודתיות. הזינוק של טסלה הוא דוגמה מצוינת לכך, שכן ככל שמחיר הנפט יורד כך האטרקטיביות קטנה. הוסיפו לכך העובדה שקיצצו 50% מכח האדם במפעלים ואין ספק שהחברה עתידה להיפגע אך המשקיעים סבורים אחרת.
זה נכון כמובן לבואינג ודלתא, כמו גם לקרניבל שם במקום הפד נכנסו הסעודים כבעלי עניין עצומים. בשורה תחתונה, המדדים תיקנו חזק מדי וצפויים לאבד גובה בטווח הקצר אך המצב בשוק המקומי חמור יותר שכן אין אופק ממשי לפתיחה של המשק באופן (כמעט) מלא. על המשקיעים לזכור שארה"ב היא לא ישראל – כשטראמפ / המושלים יחליטו שהם פותחים הם יעשו את זה כמו שארה"ב יודעת במלוא העוצמה והמהירות; בישראל, אנו לא יודעים מה ילד יום וההססנות היא התכונה הדומיננטית ובהתאם ההערכה לתשואת היתר באירופה וארה"ב אל מול השוק המקומי.

מניות ומגזרים
קרניבל קרוז – המלצת קניה ! לא לטווח קצר בשום אופן אבל הצלילה במחיר המניה כבר מגלמת כמעט כל רע אפשרי כולל אי חידוש ההפלגות עד תום 2020. הכניסה של קרן הממשלה הסעודית מאופיינת בהגדלה עקבית של אחזקה לאורך זמן ולכן יש במהלך זה די בכדי להניח כי הרכישות של הסעודים יספקו כרית בטחון מסוימת גם בתקופה הנוכחית.

• ביתר המניות והמגזרים אין שינוי המלצה.

שבוע טוב ומוצלח !