השבוע החולף התאפיין ביציבות יחסית עם דיפולט ירוק קל כששחקני המעוף מכבידים כל העת על המדד. סביבת רצף השיאים, גם אם רק בדאו, מבטלת למעשה אפשרות למהלך ממשי מטה באירופה ובישראל ומאפשרת לקרנות לשוב ולגייס ולמפלס החרדה לדעוך פלאים עד רמת 9% או במלים אחרות = חזרה לשיגרה. לאורך כל השנה הקפדנו לקרוא למגמה דשדוש מוחלט וגם כעת אנו עדים לאפס עניין בשוק המקומי. יאמר לזכות המעוף שגם אירופה ובפרט הדאקס הצטרפו לטווח התנועה הצר ברמה החודשית ולאורך כל השנה אלא שבת"א התמונה שונה.

זה מתחיל עם שחקני המעוף שלאורך כל החודש העריכו סביבות 1400-1420. גם כעת כשלושה ימים לפקיעה אין שוני בהערכה זו. הנחתנו כי בחירת טראמפ תתמסמס לתוך השיגרה הוכיחה עצמה אבל בפועל המדד רץ מעלה אל מעבר לטווח האופטימאלי. זה בתורו חייב את הכותבים להתערב וכך אנו מגיעים לבוקר שני עם (כמעט) אפס יכולת השפעה ונכס בסיס המספיק ליום מסחר בודד. הערכתנו כי וול סטריט תתקן ותאפשר למשוך המדד אל מתחת ל 1430 אינה מתקיימת בינתיים ולכן אפשרות הגלגול המוקדם בהחלט מעבר לפינה. ועדין האם המעוף מציג יציבות? הערכתנו התבדתה? התשובה שלילית ולמרות רצף הירוק אנו גורסים כי ת"א מציגה חולשה של ממש. בלתי אפשרי לנתח החודש את פעילות שחקני המעוף מבלי לשים פוקוס על שער הדולר: ערב בחירת טראמפ עוד נסחר המטבע ב 3.8 ₪ / דולר (לאחר עליה קלה "כי הילרי מנצחת....") וכעת הוא לאחר זינוק של למעלה מ 2%. המשמעות היא תרומה של כ 15 נקודות למדד שאחרת אנו בטווח פקיעה אופטימאלי ועדין לא דיברנו כלל על זינוק טבע ופריגו שלאחר הפתעת הבחירות. המשמעות היא שת"א ביחס לחודש שעבר למעשה רושמת ירידה קלה ואינה מתאוששת כיתר המדדים. הדולר בשיא של 13 שנה מול סל המטבעות ועסקנו בכך בסקירה הקודמת כי אין מדובר על העלאת הריבית הקרובה כמו בריחה לחופי מקלט (ע"ע אג"ח ארה"ב).

לטעמי פוטנציאל העליה של הדולר מוגבל ב 3.9 (נכון לזמן כתיבת שורות אלו נסחר ב 3.89) ומשם נקבל היפוך מהיר מאחר ומצב הכלכלה האמריקנית אינו כה מזהיר. המצדדים בכך שהעלאת הריבית תדחף המטבע האמריקני מעלה מתעלמים מכך שזו כבר מגולמת כמעט במלואה בשווקים. מה השתנה הפעם ביחס לפעמים קודמות זו כבר שאלה מתחום הפסיכולוגיה וליתר דיוק פסיכאטריית המשקיעים של השנים האחרונות, ועדין אין בת"א קטליזטור היכול להקפיץ המדד מעלה. יש לזכור כי במשך 10 ימים קיבלנו ארביטראז" חיובי מדי בוקר שסיפק דחיפה של ממש, לעיתים 0.7 ואפילו 0.9 ולמרות ששחקני המעוף "אשמים" בדיכויו עדין זהו רצף שספק אם יכול להמשיך.

אז מצד אחד ברור לכותבים כי אנו צפויים לשוב ל 1420 ולמטה מכך ומאידך אין נכס בסיס להמשיך ולהשפיע. המשמעות היא שאם לא נרד מתחת ל 1430-32 במהלך שני – שלישי נראה ניצני גלגול מוקדמים. כניסה לבוקר הפקיעה מצריכה כרגע רצף שלילי היכול להגיע בקלות יחסית לאור הרצף החיובי אלא שהוא ילווה בעליה בסטיה ולכן התרחיש הנוח הוא ירידה יומית של 5-7 נקודות ולא מעבר.

ביחס למט"ח, ניתן היה לצפות מבנק ישראל כי יקטין היקף הרכישות ואולי אף ינצל השער הגבוה להקטנת חשיפה בין אם בכדי לגזור רווח קל ובין אם בכדי לאפשר יתרת נכס בסיס מחודשת לעת דעיכה. זו היתה הציפייה משיחה עם זרים אך משזה לא התקיים, ברור למדי כי הקבעון משרת את השורטיסטים על המטבע האמריקני וזה כבר בולט בשטח: הדולר זינק מול השקל אך רק מחצית הזינוק ביחס לסל המטבעות. הכלכלה המקומית כבר אינה מציגה ביצועים עודפים אל מול זו האמריקנית ולכן בטווח ארוך שמעבר לפקיעה הקרובה מאזן הכוחות אינו ברור אבל ברור שאם רוצים לבלום את מחירי הנדל"ן (ומעניין מתי תפקע סבלנותו של כחלון ביחס לבנק ישראל) יהיה צורך בהעלאת הריבית ולא הרבה אחרי שיעשה כן הפד.

בדיוק כבארה"ב אם מישהו היה זקוק לסביבה נוחה להעלאת הריבית הוא קיבל חיזוק שוב מנתון התמ"ג שפורסם השבוע והציג עליה של 3.2% ברבעון השלישי. זהו קצב חיובי ולא במקרה איננו מציינים סופרלטיבים רציניים יותר ומאחר והלמ"ס הופכים יותר ויותר תלושים מהמציאות. קצב הצמיחה ברבעון השני לפי הלמ"ס עמד על 4.9% כך שלכאורה מדובר כאן על צניחה של ממש. בד בבד קצב הצמיחה של הרבעון הראשון (הכל כמובן אומדנים שנתיים) עמד על 0.8%. היות ולא נחתם הסכם שלום/נמצאו מאגרי נפט בין הרבעונים קשה להבין כיצד להתיחס גם לאומדן הנוכחי וזו אולי הבעיה המרכזית כרגע של משרד האוצר ובנק ישראל. אין בנמצא נתון ברור ומובהק ביחס לשום פרמטר כלכלי: תמ"ג, אינפלציה, עלית מחירי הדיור וכל נתון אחר. כל אחד יכול למשוך המקל כנוחותו ובמצב דברים זה אין לאף אחד אינטרס לפעול. זה מותיר את הריבית מאופסת למרות שהשוק היה מתמודד היטב גם עם ריבית פי 5 גבוהה יותר שעדין אינה מייצרת אלטרנטיבה.

וחוסר אלטרנטיבה זה ממשיך לבעבע בשוק הקונצרני = לראשונה אי פעם חצה היקף שוק האג"ח הקונצרני את רף 300 מיליארד שקל. אנו חוזרים ומציינים כי בעוד לשוק המניות יש סיבות לכאן ולכאן השוק הקונצרני הוא בועה מוחלטת. רואים זאת בתלבונד עם הקושי להתמודד עמוק מעבר לרמת 320 מהטעם הפשוט שהמרווח מול הממשלתי אינו מאפשר זאת. בו זמנית ירידה של ממש אינה באמת אפשרית לאור חוסר האלטרנטיבה והמצב מייצר סטטוס קוו של דשדוש הנמשך למעלה משנה. לא אפשרית מפולת במניות ללא מפולת מקדימה באג"ח ולראשונה אנו רואים פאניקה של ממש בשוק האגח האמריקני. התשואות ממשיכות לזנק ואירופה וישראל אינן מגיבות. ישנה מגמה דומה אך רחוקה מקורלציה של ממש ובעוד שבאירופה ניתן למצוא הסבר (בהמשך) הרי שבת"א האדישות אינה ברורה. זה לא יכול לעבוד לאורך זמן ולכן חשוב להתמקד שוב בשוק האג"ח כששבירת 313-4 כבר תרמז כי פנינו ללחץ אמיתי בשוק המניות.

הסיבה באירופה לאדישות היתה ונותרה אחת – דראגי. כל אימת שהמדדים מאותתים חולשה נחלץ ונלחץ הנגיד ומבטיח הרים וגבעות שבינתיים הוא מצליח לעמוד בהן. השבוע היה זה רמז עבה כי בחודש הבא הנגיד יגדיל ו/או יאריך את קצב רכישות האג"ח. דראגי הוא קורבן של הבטחותיו הוא עצמו מאחר ואיש אינו סבור שהנגיד יכול בכלל שלא להאריך התכנית ולכן גם האדישות של השוק משקפת העניין. יחד עם זאת, בהתחשב בניציות המתרחשת באירופה והיעדר ההרמוניה בין הממשלות דוקא הבטחה שתתעכב / לא תמומש תוביל להתרסקות היבשת ללא סיבה של ממש = אין הרעה במרבית הנתונים בגוש האירו ואין כל הצדקה אמיתית להאריך התכנית . 80 מיליארד אירו כזכור מובטחים עד מרץ 2017 – מה בער לנגיד לצאת דוקא עכשיו בהצהרות? נדמה כי הלחץ בשוק האגח האמריקני, שזוכה כאמור להתעלמות מוחלטת בשווקי המניות, הוא כדור שלג שעלול להגיע לפיתחה של אירופה. ממילא האגחים ב 90% מהמדינות באירופה הן משענת קנה רצוץ כך שבכדי למנוע מהלכים מהירים מטה יש מקום למסמס השפעה אמריקנית. החשוב כעת הוא לעקוב אחר אג"ח ארה"ב ל 10 (ההתמקדות ב30 נוחה בגלל מספרים עגולים אבל שגויה) וכל עוד לא נראה היפוך מגמה באלו ניתן להניח כי דאקס ילך וילחץ לכיוון 10,200-10,400.

בארה"ב השבוע המדדים המשיכו לזחול מעלה אבל בתשואה שבועית חסרת משמעות של פחות מ 1%. גם הויקס נדמה כי מצא תחתית אבל המדהים הוא עד כמה מהר, בהמשך לסקירה מהשבוע החולף, יאלן החפצה חיים, יישרה קו עם טראמפ: "העלאת הריבית קרובה ויש להיזהר מפני המתנה ממושכת מדי בריבית אפסית". לקרוא ולא להאמין שהרי אם מדובר היה בקלינטון הפד היה ממתין עד ליו"ר הבא וזה שאחריו אבל כעת ברור כי ראשי הפד יאלצו למהר וליישר קו עם מדיניות טראמפ ולהערכתנו השוק מעט אופטימי ביחס להעלאות הבאות. העלאת דצמבר היא ודאית וכמובן השאלה המרכזית היא באיזה ספוט היא תתרחש? כרגיל קרוב לשיא והדבר חסר משמעות וקרוב ל 2100 זה עלול להיות שובר השוויון, ועדין גם העלאת הריבית שלאחריה שמתומחרת כעת כלא סבירה בעליל היא עניין שלא ניתן לפסול על הסף. ההמתנה הארוכה שנמשכה שנה שלמה מחייבת כעת פעילות דחופה יותר וזו לטעמי התגובה הראשית בזינוק התשואות באג"ח. המשקיעים בוול סטריט מתעלמים מהעניין מאחר ו"יש עוד זמן" אבל בסיכום 2016 תוצג קרוב לודאי תשואה אפסית, שוב, במדדים המובילים דבר שלא יאפשר לקבוע שיאים חדשים. כבר השבוע אנו מניחים רגיעה והיפוך כבסקירת בשבוע החולף כשנזכיר כי רצף העליות בשבוע האחרון היה במחזור מסחר שהוא 65% מהממוצע בשנה האחרונה.

מניות ומגזרים
דויטשה בנק – שינוי המלצה ! תשואה של 18% בחודש, לבנק שמלכתחילה ציינו שהשוק מגזים בסבירות שיקרוס. באותה נשימה המצב כעת הופך להיות מעט אופטימי מדי, הרבה בגלל הזינוק במניות הפיננסים בארה"ב שאין לו כל קשר למניות הפיננסים באירופה ולכן ההעדפה למימוש מהיר.

• ביתר המניות והמגזרים אין שינוי המלצה.

שבוע טוב ומוצלח !