בשבוע הקודם פרסמנו את הסקירה השנתית ל 2014, אך למרות היעדר הסקירה השבועית נדמה כי דבר לא השתנה הן ברמת המדדים והן בצד הסנטימנט. שבועיים ימים עם גבולות צרים למדי ברמת 1330- 1320, סטית תקן ללא שינוי וקורלציה פחותה אל מול העולם. בעוד שהשוק הקונצרני סיפק סערות לרוב בעקבות סאגת I.D.B והתספורת באלביט הדמיה , שוק המניות נתמך פעם אחר פעם ברמת 1320 כסטית התקן גם בעת ירידה ממאנת מלטפס ומדגישה את חוסר הריגוש שבמהלך.
הדשדוש הנוכחי הינו סטטוס קוו בין שחקני המעוף השואפים למדד ברמת 1300 ולמטה מכך ובין הציבור שהנתונים על היקף פעילותו לא פחות ממדהימים. 2013 היוותה את שיא כל הזמנים בקרנות הנאמנות עם גיוס בלתי נתפס של 56 מיליארד ₪. בכדי להבין עד כמה הציבור שקוע עד צוואר בבורסה, אולי לעיתים בניגוד למצטייר בתקשורת, די אם נזכיר כי מדובר על כפול מהשיא הקודם. 4.6 מיליארד ₪ גויסו לקרנות מנייתיות שדי בגיוס זה בכדי להקיף את מחזור המניות של כחודש. בכדי למקד עוד יותר את המגמה די אם נציץ בשבועיים מתחילת השנה המוכיחים כי הריבית הנמוכה פשוט מטריפה את אותו ציבור - קרנות הנאמנות פתחו את 2014 עם גיוס עתק של 2.5 מיליארד ₪ מתוכם לא פחות מ 1.8 לקרנות המסורתיות. מלבד העובדה שמדובר על פתיחת השנה הטובה בכל הזמנים, שוב יש בעייתיות בויסות ממון לאג"ח הקונצרני אבל נדמה שמבחינת הציבור אין שום עניין להבין זאת. גיוס שיא על רקע הסדרי שיא נשמע כתרחיש הזוי והוא מתקיים כעת עד לירידה החדה הצפויה במהלך השנה שפשוט תוביל כאן לתנועה חסרת פרופורציה.

לא נלאה בנתוני תעודות הסל שאף הן רשמו גיוסי שיא, ודי אם נזכיר כי מנגד עומדים שחקני המעוף העובדים שכלתנית ופונדמנטלית ונתקלים בביקושים ערים ולא פוסקים. אמנם הדשדוש משרת היטב את הכותבים אבל ללא עזרה מעבר לים נתקשה לראות שבירה אמיתית של 1320 במיוחד שרמת 1300 הקריטית כה קרובה. אז בינתיים מוסיפים להכביד על המדד ולהמתין לשעת כושר כשנכס הבסיס אזל בימים האחרונים ולמרות הצלחה וירידה במדד הבנקים אל מתחת ל 1300. גבולות הפקיעה כמעט ולא השתנו אך הדשדוש איפשר להרחיב את טווח הפקיעה האופטימאלי על חשבון קירוב שני צידי הכתיבות: פקיעה אופטימאלית ברמת 1295-1315; גבול פקיעה עליון בסביבות 1370 וגבול תחתון ברמת 1280. אם תבחנו הגרף תיוכחו כי על אף ירידה לרמת 1300 לה אנו מכוונים עדין גבול ההפסד (החלק הצהוב בגרף) הינו 10 נקודות בלבד בצד התחתון דבר המלמד כי בכל תרחיש שהוא אנו מתקשים לראות מפולת מעבר לפינה או מהלך יוצא דופן, כשירידה של 2% היא פחות או יותר המהלך הסביר הקיצוני ביותר הניתן כעת להערכה.

ברמת המקרו לא היו כל חדשות מיוחדות אך אולי האכזבה של השבועיים האחרונים מגיעה מכיוון הנגידה החדשה שעל אף התחלה חיובית, חזרה לסורו של פישר/בנק ישראל והחלה לרכוש דולרים בקצב הולך וגובר. זה החל במהלך בודד של רכישת 250 מליון דולר, המשיך בשתי רכישות של 100 מליון דולר ונכון לזמן כתיבת שורות אלו נעצר ברכישת 80 מליון דולר בשישי. אלו רק הפעולות הבולטות לעין ובהחלט יתכן כי היו בשוליים עוד עשרות בודדות, והתוצאה = שער הדולר המשיך לאבד גובה ושבנו בדיוק לשער התערבות הבנק ברמת 3.47.
האם בנק ישראל סובל מפיצול אישיות או OCD? נדמה כי התשובה חיובית. אלו שני נתונים שפירסם בנק ישראל בשבועיים האחרונים. הראשון, בשנת 2013 הפסיד הבנק 1.9 מיליארד ₪ וזאת עד נובמבר בלבד. לאור הירידה הנמשכת בשער הדולר, חישוב מהיר מגלה כי הבנק הפסיד ב 2013 כולה בסביבות 2.45 מיליארד ₪ . סכום שבמידה והיה בקופת המדינה ניתן היה לוותר על העלאת המע"מ למשך חצי שנה ויותר או להעלותו במחצית האחוז במקום האחוז. אנו מבקרים בחריפות את פעילות הבנק בחמש השנים האחרונות והנה ההפסד המצטבר מגיע לסכום עתק של 16 מיליארד ₪ ללא התחשבות בתשואה אלטרנטיבית או כל דבר דומה. בנק ישראל, ולא רק, מאשים את "הזרים" בפעילות ספקולנטית ועיוות השוק אך אותו הבנק (הנתון השני) הבהיר כי במהלך 2013 ירד מהותית העניין של זרים במטבע הישראלי בשיעור של 16% ברמה היומית, וחלק הכולל במסחר ירד ב 5% ל 39% בלבד. לא הזרים הם הפעילים המרכזיים בשוק המט"ח ולכן אם מתחשבים בשני נתונים אלו בלתי אפשרי להבין מה בנק ישראל בדיוק מנסה להשיג?! פונדמנטלית כל פעולה שכזו שאינה צולחת, ובמשך 5 שנים לא היתה פעולה מוצלחת, רק מובילה לבחינת יעד נמוך יותר.
כיוון שכך אף יעדנו שסימנו ברמת 3.47 שהושג מתעדכן וכעת אנו מצפים לרצועה חדשה ברמת 3.45-3.5. פעילותה של פלוג תוביל לרף העליון ולא מעבר וגם זאת לפרק זמן מדוד, כשיש להפנים כי פלוג אינה משפיעה כהוא זה על שער החליפין אלא הפד בארה"ב הוא הקובע את חוזקת הדולר, בעדיפות שניה המוסדיים, בעדיפות שלישית הציבור ורק בסוף הזרים. הצהרה של משרד האוצר תגרום אולי לסוחרים להסתער רגעית אבל בפועל ברגע שיתפזר האבק נחזור בדיוק לאותן הרמות כי כאמור מיסוי על זרים וכיוצא באלה אינם מטפלים בשורש הבעיה.

בשוק הסחורות הופתענו בשבוע האחרון. הערכנו הגעה לרמת 100$/חבית שאכן התממשה אך הירידה החדה תפסה את הסוחרים בהפתעה גמורה. אמנם הבהרנו כי אין לפתוח פוזיציה על הזהב השחור בשל התנהלות לא ברורה בחודש האחרון, אך נדמה כי זה כבר עצבנות יתר עם זינוק ניכר בסטית התקן על הנפט. אין בשלב זה אינדיקציה האם פנינו מעלה או מטה אך ראוי לשים לב כי המחיר עומד בניגוד גמור ל"התאוששות" האמריקנית ולכן עד שתתבהר קורלציה חדשה אנו מניחים ברמה השבועית דשדוש בעצבנות גבוהה ברמת 90-95$.
הזהב רשם עליה קלה ונתמך ב 1200 $/אונקיה אך כאן ברור יותר כי המגמה הצפויה להתחדש הינה החלשות קלה לכיוון 1200 והמשך דשדוש בספקטרום הרחב יותר.

באירופה דשדוש בגבולות צרים ולא אופייניים התרחש בשבועיים האחרונים, ושלא במפתיע בדומה לנעשה בוול סטריט. הדאקס נעצר ב 9400-9500 והוכיח כי הוא חדל אישיות עצמאית. בסה"כ לא היו הפתעות מרעישות ודראגי כמובן שהותיר את הריבית על כנה אך בגיזרת האבטלה המצב הולך ומסתבך – אם בשלבי התאוששות הכלכלה האבטלה ממאנת מלרשום היפוך, אימתי?
שיעור האבטלה נותר גם החודש על רמת 12.1% כששיעור אבטלת הצעירים מוסיף לנסוק – 41.6% באיטליה, ובספרד על 57.7%. כל צעיר שני במדינה אינו מוצא תעסוקה ונתוני אבטלת הצעירים שהחריפו הם הדלק למאבקים בשלטון ויציבותו. באופן פרדוקסלי זה שהמוצע הכולל באיחוד נותר על כנו למרות החרפה באבטלת הצעירים, אין לגזור מכך כי חל שיפור בקרב האוכלוסיה הבוגרת. האיחוד בוחן אחוז האבטלה בדומה לארה"ב לפי מספר הניגשים לחתום, ולכן בהחלט יותר מסביר כי עם התקדמות הגיל היאוש מוביל רבים לוותר על החיפוש, קרי אחוז האבטלה האמיתי גבוה משמעותית.
על רקע חוסר התקדמות זו והזיגזוג של דראגי בין "תום המשבר" ו"סיומו אינה נראה באופק" בנו השווקים ביבשת על נאום תומך ואכן זה התקיים במלואו: הבנק יעשה כל שידרש בכדי לסייע לגוש האירו, כל האפשרויות מונחות על השולחן ונשק הריבית טרם מיצה את עצמו (רמז ל 0% הפוטנציאלי ובתרחיש קיצון אף שלילי). בדשדוש הנוכחי בוול סטריט די בדברים הללו להוביל ליציבות וכל עוד s&p ניצב מעל 1800 קשה לראות מהלך יורד אמיתי בדאקס.
הבעיות של האיחוד לא התקדמו לפתרון אף לא בפיפס, ולכן אנו צפויים להורדות דירוג בחודשים הקרובים במדינות האיחוד כשהסנונית הראשונה הגיעה מכיוון קרן המטבע שציינה כי צפוי גל חדלות פרעון במדינות המערב. הדו"ח שאמנם פירסמה הקרן ומומן על-ידה אך עודנו חיצוני, מצייר תחזית עגומה לאיחוד ולטעמי מוקדמת ביחס למצב הנוכחי. חדלות פרעון אינה על הפרק במהלך הטווח הנראה לעין אך לצד הורדות דירוג שהן חסרות משמעות אל מול המסחר בוול סטריט, בהחלט אנו רואים תום רגיעה באג"ח 10 שנים באירופה ומסחר עצבני אף ביחס לשווקי המניות. לא מן הנמנע כי היעדר נתוני מקרו, וחשוב מכך קורלציה רלונטית הנגזרת מהם, תוביל בטווח של שבועות להחזרת הפוקוס באג"חי המדינות ובפרט במידה והפד ימשיך בצמצום תכנית ההדפסה.

באסיה, המצב בסין הולך והופך מדאיג עת מדד מנהלי הרכש רשם קריאה של 51 נקודות בלבד. המדובר בנקודה בודדת מעל היחס בו ניתן להתייחס לפעילות כהתכווצות וזאת לאחר קו מגמה עקבי יורד (נובמבר 51.4 נקודות). גם אם נניח כי הקריאה הבאה תהא מעל 50 הרי שבמובנים סיניים אנו מצויים בבלימת הצמיחה בייצור ומעבר למצב סטטי. קרן המטבע והפד, כל אחד בתורו, מתבססים בנתוני הצמיחה לשנה הנוכחית תוך השענות על קצב של 7.5% בסין אך די בירידה של 1% בכדי להשמיט עשירית מכל מדינות המערב, וכשקצב הצמיחה ממילא שואף לאפס ברור מדוע עודנו מעריכים כי ממזרח תיפתח הרעה.

בארה"ב, אוירת החגים שמרה על המדדים ברמות השיא אך בהתאם לחדשות אלו לא הצליחו לטפס וליצור מומנטום חיובי. מעל הכל, ובדומה לאירופה, הנתון הבעייתי מכולם מגיע משוק התעסוקה בו נוספו בדצמבר 74 אלף משרות בלבד. הצפי היה ללמעלה מכפול, וגם אז –צמיחה של 150 אלף משרות היא בסה"כ קצב גידול האוכלוסייה, אך "לפתע" הבינו כולם כי הכלכלה לא מתאוששת. כך אחוז האבטלה המתעתע ירד ל 6.7% אך זאת רק בשל העובדה שרבים נפלטו מקיצבת האבטלה ורבים אף יותר התייאשו מלחפש עבודה. אף אחד בארה"ב אינו מתייחס כבר ברצינות לאחוז האבטלה ותוספת כה זעומה, מדגישה כי ברבעון החותם של 2013 לא הצליחה הכלכלה האמריקנית לעמוד אף בקצב גידול האוכלוסייה. אם זהו המצב בזמן חיובי יחסית, הרי שהמשק יתקשה להתאושש בתרחיש האטה בסין (ובאופן משני באירופה) ולכן רווחי החברות שכבר צמצמו כח אדם צפויים להוסיף ולרדת בדומה לתחילת עונת הדוחות.
ובכל זאת המדדים לא איבדו גובה, והסיבה כרגיל היא ברננקי. בנאומו מהשבוע האחרון הבהיר הנגיד כי "הבנק המרכזי מחוייב כעת למדיניות מוניטארית מרחיבה כמו בעבר וזאת למרות שצמצמנו את תכנית הרכישות". רוצה לומר למשקיעים, אל חשש – אנו כבר נמצא את המקורות והתעלולים להמשיך ולהזרים כסף לשוק ונעשה כל שלאל ידינו להימנע מירידות חדות. במצב דברים זה אין כל סיבה להניח מימוש עמוק ורציני בוול סטריט, ובהתאם עודנו מניחים מימוש של כ 2-3% לכל היותר. ברם, ברננקי מסיים החודש את כהונתו ואז מחליפתו אינה צפויה להמשיך בקו התקיף והברור ולכן בשבוע החותם את ינואר בהחלט ניתן לצפות לתנועה משמעותית יותר מהדשדוש אליו התרגלנו בשלושת השבועים האחרונים.

מניות ומגזרים
סקופ – שינוי המלצה ! אחרי למעלה מ 8% ובהיעדר חוסר עניין מצד המשקיעים המניה סוגרת את הפער מול דוחות החברה ומגיעה לשוויה ההוגן. על אף התשואה מאכזב לגלות כי יח"צ החברה לא ידע לעשות שימוש כראוי בחדשות החיוביות ופיספס הזדמנות נאה לתשואה גבוהה יותר באופן משמעותי.

• ביתר המניות והמגזרים, אין שינוי המלצה.
• שימו לב כי אסטרגיית ינואר הגיעה ליעד ונסגרה בתשואה של 25%. אסטרטגיה שניה לינואר פורסה זה מכבר בפורום אופציות, והינכם מוזמנים לעקוב, להאיר ולהעיר.

שבוע טוב ומוצלח !