[h=1]השבוע החולף היה אדום, אם כי מדובר היה באחד השבועות הצפויים ביותר. בדיוק כפי שהערכנו מבעוד מועד, לאחר שרעש הראלי התקשורתי שכך, חזר המדד לאותה רצועה כה מוכרת מהשנתיים האחרונות: 1030-1130. הגיחות הללו, בבחינת בדיקת הגבולות אינם משהו חדש אך מקרי העבר מלמדים כי כעת רמת ה 1100 נקודות בסכנה, ולכן בהיעדר תמיכה מהסנטימנט העולמי המעוף ישוב לרמת 1090 הנקודות בין אם בטווח המיידי או בטווח של שבועות. [/h][h=1]צפוי, הינו ההגדרה הנכונה גם למדד הבנקים שזינק עם החלטת פישר על שינוי הלימות ההון וירד היום עמוק אל מתחת לרמת 1000 הנקודות. הערכתנו כי הבנקים אינם שווים יותר מ 950 נקודות (ובהתאם, הכניסה לפוזיציית השורט) באה ללמדנו כי להוציא אירועים נקודתיים, ובמקרה דנן פישר, הרי שהמדד היה מוסיף לשייט חודשיים תמימים סביב רמות 1070-1080 הנקודות שהינו מכיר כה טוב. להבדיל משבועות קודמים, נדמה כי הסנטימנט השורי ששרר ברבעון הראשון של השנה בבורסות אירופה וארה"ב התפוגג לו, וכעת המעוף יתקשה למצוא תמיכה מחוץ. העיניים הישראליות נשואות לנגיד האמריקני דווקא, היכול להפתיע ב QE3 אך מעבר לכך, אין די בעונת הדוחות הצפויה לתדלק גל עולה והדבר בהחלט מתבקש כחלק מתיקון טכני לראלי אמיתי. [/h][h=1]שחקני המעוף החודש כמעט ואינם באים לידי ביטוי מאחר והמדד הנוכחי קרוב נקודות ספורות מפקיעה אופטימאלית, כפי שהזכרנו אותה לאורך החודש האחרון – 1105. במהלך השבוע לא בוצעו שינויים מרחיקי לכת אלא בעיקר התכנסות טבעית של הכתיבות הרחוקות וכעת הגבול העליון עומד על 1150 נקודות, ואילו התחתון ברמת 1060 נקודות. במהלך היום (ראשון) נוצלה העליה הקלה בסטיה והירידה הניכרת במדד לכתיבה מרובה של אופציות call בכסף, ולכן הפקיעה האופטימאלית ירדה במעט לרמת 1100 אם כי בשלב זה לא צפויה כל התערבות בכל פקיעה שבין 1080-1130. חשוב לציין, כי אנו מצויים במעין שבוע פקיעה: הפקיעה החודש הינה בשלישי הבא, מה שמאפשר לשחקנים יומיים בלבד להגיב לנעשה בסופ"ש. מכיוון שכך, רצון הכותבים הוא לצאת בשלב מוקדם של החודש מן הפוזיציה, ולכן מלאכת הסגירה, במידה והמדד יהא בגבולות שצוינו לעיל, תחל עוד בחמישי בבוקר ללא המתנה לשחיקת הסופ"ש. בתוך כל ההחלטות שאנו לוקחים בחודשיים האחרונים, מוסיפה להיות דאגה אמיתית מפרסום תוצאות רציו, וגם בכך יש להקטין חשיפה בשלב מוקדם של החודש, ובפרט בחודש בו נותרו מעט ימי מסחר.[/h]
[h=1]בגיזרת המאקרו, מדד המחירים לצרכן שטיפס במרץ ב 0.4% מכניס את בנק ישראל למגננה מסוימת ודוחה אפשרות להעלאת ריבית. לא המדד הזה הוא הבעייתי אלא האפשרות שמחיר הנפט יזנק, ואז המרכיב המרכזי במדד יטפס לרמות שיתכן ויאלצו את הנגיד אף להעלות את הריבית ברבע האחוז. זהו תרחיש לכאורה רחוק מהעין, אך חבית נפט ב 110$ משמעה תרומה של 0.4-0.5 למדד אפריל, ומכיוון שהתחממות הגיזרה האמריקנית-איראנית עומדת על הפרק, בהחלט לא ניתן לשלול אפשרות עליה מחירים מעין זו. [/h][h=1]בשוק המט"ח לא היו השבוע תמורות מהותיות, והדולר-שקל הוסיף להיסחר ברצועה צרה של 3.7-3.75. הדבר נכון גם לדולר-אירו, ולמעשה עד לנאום ברננקי בשלהי אפריל בו יכריז ככל הנראה רשמית על QE3 אין סיבה לשינוי מהותי. בגיזרת היואן מוטב לקחת את הצהרת הממשל הסיני על רצועת ניוד של 1% לכל כיוון בערבון מוגבל. הסינים כבר פעלו כך בעבר, אך הפסיקו זאת מייד משלא היה נוח להם המצב, ולעיתים אף לאחר מספר ימים בודד. האינטרס שלהם הפעם הוא פנימי – רצון להניע את הצמיחה, אך בהנחה ויהיו מספר ימים רצופים במגמה מנוגדת לרצוי פעולה זו תופסק לאלתר.[/h][h=1]בשוק הסחורות, הזהב בו אנו מצויים בפוזיציית לונג מוסיף לחתום שבוע אחר שבוע סביב רמת 1650 $ לאונקיה. מחד, מדובר על התחמקות נוספת מרמת 1600 בה כמעט ונגע השבוע, ומאידך, חוסר יכולת לשבור את רמת 1700 אליה היה קרוב כמחצית האחוז. חוסר החלטיות ודשדוש מוחלט זו המגמה, ובשלב זה לא צפוי כל שינוי. בנפט חלה ירידה במהלך השבוע, אם כי היו אלה נתוני המאקרו שפגעו בזהב השחור ולא רגיעה במצב הבטחוני. התנודתיות הגבוהה רק תלך ותתעצם, מאחר ולמשוואת ההצהרות נוסף כעת מימד מאקרו, ולכן כל השקעה בשלב זה במחיר חבית שקול להימור גמור, ומוטב בשלב זה להיות על הגדר.[/h][h=1]באירופה, שוב היו אלה תשואות האג"ח שהובילו את היבשת לפסימיות ואת המדדים לרשום את ימי הירידה החדים מתחילת השבוע, והשבוע השלילי מתחילת השנה. תשואת האג"ח האיטלקי נסקה בצהלך השבוע ל 5.6%, כשגם גיוס של 8 מיליארד אירו אג"ח איטלקי לא מרגיע את המשקיעים. יחד עם זאת, מי שהפתיעה השבוע היתה דווקא ספרד. אמנם אנו מודעים למצב השברירי במדינה, אך עלות הביטוח לחדלות פרעון שהגיעה לרמת שיא כל הזמנים, מדגישה שוב כי הנורא מכל עוד לפנינו. לא בכדי ראשי האיחוד שמרו על שתיקה השבוע מאחר ובאמת שאין הצהרות מרגיעות ביחס לספרד – בשל גודלה פשוט לא ניתן להצילה. האפשרות היחידה של האירופאים היא להיתלות כעת בעזרה חיצונית (ארה"ב, יפן,...) שיותיר משתזרים כסף תראה שהמשקיעים מסביב לגלובוס עוד מאמינים ברעיון האיחוד. הפתרון צריך להיות יצירתי מעין כמוהו בכל הנוגע לספרד, מאחר ונתוני המאקרו מוסיפים לאותת קריסה כשהשבוע היה זה נתון היצור התעשייתי שצנח ב 5.1% . כשהדבר מתרחש במדינה בה אחוז האבטלה הוא למעלה מ 20%, לא ניתן בכלל לדמיין תרחיש בו במהלך הרבעון הקרוב אחוז האבטלה לא מוסיף לשבור שיא מידי שבוע. בעבר סימנו את רמת ה 6% בתשואת האג"ח ל 10 שנים כרמה שממנה אין חזרה ללא תספורת. איטליה מפלרטטת מזה זמן עם הרמה המדוברת, אך ספרד "הצליחה" לעקוף את איטליה ולכן הפוקוס כעת יהיה אליה ואל שכנתה, פורטוגל. ואם המשבר עודנו כאן, כפי שציינתי אין ספור פעמים בשנה האחרונה, זה הזמן להחזיר את היצירתיות הבורסאית: במהלך השבוע החליטו בבורסה האיטלקית לעצור את המסחר במניות הבנקים פעם אחר פעם. הירידות החדות הובילו לבהלה מסוימת, וללא כל התראה פשוט הופסק המסחר בחלק מהמניות והתחדש עת נראה שהחוזים בארה"ב תופסים כיוון חיובי, וחוזר חלילה. אם בכך אין בדיחה עצובה על חשבון המשקיעים האיטלקים, אולי המשקיעים הזרים יכו במהלך השבוע הקרוב את מניות הבנקים במדינה וילמדו את הבורסה על משמעות הפסקת מסחר יזומה עפ"י קריטריונים שבדיעבד.[/h][h=1]לא ניתן לגעת בנעשה בזירה הכלכלית באירופה, מבלי לסקור מדי פעם בפעם את הנעשה בזירה הפוליטית. התרענו זה מכבר כי ההתערבות של חלק מהמדינות והפיכתן למשרד רווחה של היבשת עלול לעלות לחלק מהמנהיגים בכיסאם. השבוע, היה זה סרקוזי שאיבד לראשונה את ההובלה במירוץ לבחירות ליריבו פרנסואה הולנד. הולנד מציע להפסיק לעזור, להוריד את נטל הצנע ולהוביל את צרפת לעצמאות כלכלית. אין ספק שאלו בעיקר סיסמאות בחירות ותו לא, אך בשלב זה נדמה כי הדבר מסייע בידו להוסיף ולהתקדם. ראתה זאת האופוזיציה ביוון, בה צעדי הצנע חריפים פי כמה וניסחה קמפיין שכל כולו בוז לצעדים האחרונים, והחזרת הגאווה הלאומית. גם במקרה זה סיכוי גבוה לחילופי שלטון במדינה, שלא יהא מחוייב כקודמו לתכניות צנע כאלה ואחרות, וכל זאת עוד לפני שנגענו במרקל המתמודדת מול ביקורת חסרת תקדים מבית. רוצה לומר, העניין להוסיף ולהושיט יד הולך ופוחת ובמצב הדברים הנוכחי כבר בהחלט קשה לדעת עד כמה יוכלו צרפת וגרמניה להוסיף ולנתב את היבשת בדרך אחראית.[/h][h=1]באסיה הערכנו בסקירה האחרונה כי הצמיחה הריאלית בסין קרובה ל 8% ואף מתחת לכך. הנתון השבוע שטרף את הקלפים לימד כי אכן אלו פני הדברים, עת נתון הצמיחה לרבעון הראשון רשם עליה של 8.1% - הקצב הנמוך מזה 4 שנים. אם זהו הנתון הרשמי בסין הרי שהנתון האמיתי קרוב יותר ל 7.5%, ולכן המדדים הגיבו בחריפות. "פתאום" התעוררו המשקיעים בעולם ונזכרו שהקטר הסיני קצת פחות מושך, ולכן כעת כבר לא ניתן לסמוך עליו כבעבר. [/h][h=1]ומכיוון שזה המצב, כל שנותרה כעת לבדה במלחמה היא ארה"ב. רוצים להאמין שבשנת בחירות לא יכולה לקרוס הבורסה, אך מתקשים לראות אילו עוד שפנים יכול ברננקי לשלוף. 120 אלף משרות בלבד הוסיף המשק האמריקני במרץ, בעוד הצפי היה לתוספת של למעלה מ 200 אלף. תוספת זו אינה מדביקה אף את קצב גידול האוכלוסייה, והיא מדגיש בשנית את הפער בין נתון האבטלה הרשמי לבין כמות המשרות הנוצרת במדינה. נדמה היה לאנליסטים כי ארה"ב עלתה על דרך המלך (אם כי אני מציין כאן לא פעם שאין אלו פני הדברים), וכעת לפחות עד הנתון הבא שוק העבודה חוזר לסורו. אם לסכם 4 שנים בתפקוד אובמה: שוק הנדלן לא רשם כל התאוששות; שוק התעסוקה לא רשם כל התאוששות. נכון, אחוז האבטלה ירדה אך הדבר נובע בעיקר מיאוש המובטלים להוסיף להגיע ולחפש עבודה ולא מקצב יצירת משרות אמיתי. אם לחפש את חצי הכוס המלאה הדבר בהחלט ימריץ את ברננקי לתכנית QE3 בהיקף רחב מהצפוי, ובכך יש נחמה רבה לאנשי וול-סטריט. אמנם דבר לא ישתנה בשוק התעסוקה ואולי אף ידרדר, אך כל שברננקי צריך כעת הוא אורך נשימה לעבור את הבחירות בנובמבר. ובמלים פשוטות – ירידות כן, מפולת בשלב זה, ממש לא.[/h][h=1][/h][h=1]מניות ומגזריםכלל ביוטכנלוגיה – המניה חטפה צלילה של 40% כתוצאה מכשלון ניסוי די-פארם, ובצדק. אבל, וכאן מגיע אבל גדול, עדין מדובר בחברה עם הון עצמי של מיליארד ₪ המחזיקה לא מעט חברות מעניינות ובעמדות זינוק. בין החברות הבולטות ראוי לציין את אנדרומדה שהצלחה בניסוי phase3 יכול להחזיר את מלוא הנזק שגרמה די-פארם. החברה היא השקעה בסיכון גבוה, ולכן מומלצת רק למשקיעים בעל אופק השקעה ארוך טווח.[/h]

• [h=1] אין שינוי ביתר המניות והמגזרים.[/h]
• [h=1] אסטרטגיית אפריל נסגרה היום (ראשון) בתשואה של 30%. אסטרטגיה חדשה תיפתח במהלך השבוע הבא לחודש מאי.[/h]

[h=1]שבוע טוב ומוצלח ![/h]