לפעמים הסיפור יכול להיות פשוט: להשקיע, לטווח ארוך, גם בסכומים לא גדולים, להוסיף סבלנות, והנה, הפרישה מסודרת. ולאו דווקא פרישה בגיל 60 פלוס. וכן, אחרי שכתבתי את זה, ברור שאפשר להתפלפל ולדבר על אפיקי ההשקעה, גמל להשקעה או קרן מחקה, והאם קרן מחקה ישראלית או אירית, ומה המיסוי הכי יעיל של הדיבידנדים. זה חשוב. אבל חשוב יותר להשאיר את הדברים ברורים ופשוטים. אם בסוף ביטוי כמו "חוזה סינטטי" מונע מאיתנו מהלשקיע, אז כן, שפכנו את התינוק עם המים שמלאים בריבית דריבית.
נלך רגע צעד אחורה. ריבית דריבית אומרת שאם ניקח כסף ונחבר אותו עם זמן, אפשר להגיע למספרים שכנראה לא חלמנו עליהם. לדוגמה, אם נשקיע כל חודש 1,000 שקל ב־6.5% תשואה שנתית, שזו פחות או יותר התשואה הריאלית הממוצעת ארוכת הטווח של שוק המניות בארה״ב, אזי לאחר 30 שנה יהיה לנו סכום של מעל מיליון שקל (1.07 מיליון ליתר דיוק).
אם היה לנו גם סכום של כסף ראשוני, נניח בשביל הדוגמה - 100 אלף שקל, והקצאנו אותו לטובת המטרה, אז הנה הגענו לאחר 30 שנה עם סכום של מעל 1.7 מיליון שקל, לפני מס על הרווחים. ואם נחשוב על זה, הכסף שיצא לנו מהכיס, כסף שהשקענו לאורך תקופה, מסתכם בפחות מחצי מיליון שקל.

הכוח של ריבית דריבית
ריבית דריבית זה כוח אדיר שמראה שהשקעה לטווח ארוך היא נוסחה, וההיסטוריה מראה שהיא מאוד יעילה לצמיחה כלכלית. הרכיב הכי חשוב בנוסחה הזו זה לאו דווקא הכסף ששמנו לאורך תקופה (כמובן שזה יעזור אם נשקיע יותר) והאמת שזו גם לא התשואה. הרכיב החשוב ביותר הוא זמן.
שימו לב שבדוגמה שלנו לא דיברנו על 50% תשואה כל שנה אלא ממש על התשואה הממוצעת. למה? כי אם יהיה לנו זמן, אז גם הממוצע מספיק כדי להגיע למספרים יפים מאוד. במילים אחרות, הסוד הוא בלהישאר מושקעים.
צ"רלי מאנגר, שותפו המנוח של וורן באפט, אמר שהחוק הראשון של ריבית דריבית היא לא להפריע לכסף לעבוד אם לא חייבים. אבל איך מצליחים לא להפריע? אמנם התשואה הממוצעת בעבר הייתה יפה, אבל "ממוצע" זה מושג מטעה שמסתיר את התנודתיות ואת השנים הקשות. אם נסתכל על ה־30 שנה האחרונות, השווקים חוו, למשל, את בועת הדוט.קום (ירידה של מעל 70% בנאסד״ק), המשבר של 2008 (ירידה של מעל 50%) או את הקורונה (ירידה של כ־20% בחודש אחד) והרשימה לא סופית.

איך מצליחים להשקיע לטווח ארוך?
לא קל להישאר מושקעים לטווח ארוך כשיש נפילות מפחידות ומשברים היסטוריים- איך בכל זאת אנחנו עוזרים לעצמנו להצליח להיות במשחק לכל תקופת ההשקעה? הנה 6 טיפים קטנים:
להכיר את הדינמיקה של השווקים: חשוב להכיר את הנתונים ואת ההיסטוריה של השווקים. יש משהו ״מרגיע״ בהבנה שהשוק יירד או יפול מתישהו, הרי אם תשקיעו לטווח ארוך זה יקרה גם לכם. נתונים של ה־100 שנים האחרונות מראים, שמי שהיה מושקע ל־10 שנים ברציפות, ולא משנה מתי בכלל נכנס לשוק, הסבירות שלו להפסיד יורדת דרמטית לכ־6%, ואם כבר הצלחנו להישאר 20 שנה ומעלה, הסבירות להפסד היא אפס.
הפקדה אוטומטית: אחד הדברים הכי חשובים זה להשקיע "על אוטומט" - ולא כל חודש להתמודד עם החלטה אקטיבית האם לחסוך. ההפקדה האוטומטית גם מנטרלת את הרגש וההתלבטות האם זה זמן טוב להשקיע עכשיו.
כרית ביטחון מספקת: כרית ביטחון היא חיסכון שכל תפקידו הוא להיות כסף נזיל וזמין במקרה חירום. כדי שזה יעבוד, הכסף הזה צריך להיות מושקע באפיקים סולידיים מאוד, כמו קרן כספית, למשל. זה יכול להוסיף לנו עוד מרווח נשימה לפני שנחליט אם למכור את ההשקעות המנייתיות במקרה שהשוק נופל.
לחסוך גם לחלומות שבדרך: עוד נקודה חשובה היא לדעת שהקצאתי את הכסף בהתאם לתכנונים ולרצונות שלי. זה אומר שההשקעה שלי במניות לטווח ארוך היא רק חלק מהסיפור ולא באמת תשפיע על החופשה הגדולה שאני רוצה לעשות עוד שנה, על השיפוץ או על הרכב שתכננתי להחליף. הפתרון כאן הוא לשים את הכסף לטווח ארוך בחיסכון אחד ואת הכספים לטווח קצר־בינוני באפיקי השקעה אחרים, עם סיכון נמוך יותר. אז יש לנו יותר סיכוי לא לגעת בכספים לטווח הארוך.
לא לבדוק את ההשקעה כל שני וחמישי: לא צריך להסתכל על ההשקעות שלנו באופן תדיר. את התפיסה הזאת צריך לאמץ דווקא בזמנים הטובים כשהכל עולה, ואולי זה יעזור גם בזמנים פחות טובים כשיש ירידות.
פיזור, פיזור ועוד פיזור: פיזור בין מספר רב של מניות, בין סקטורים ובין מדינות ומטבעות עוזר להפחית לרוב את התנודתיות, ויכול לעזור לנו בתחושה שלא שמנו את ההשקעה שלנו על משהו אחד שלא ״עבד״ ולכן חייבים לשנות.

שורה תחתונה
הצעדים כאן יכולים להיות קריטיים. משבר בשווקים זה אירוע שאף פעם לא יהיה קל, אבל המטרה היא לנסות להכין את הסביבה שתעזור לנו לנשוך שפתיים ולהמשיך לפי התוכנית.

מקור