פוליטיקאי צרפתי בשם ולרי ז'יסקר ד'אסטן היה זה שהמציא את המונח "זכות מופרזת" בשנות השישים. הוא התייחס להטבות שמקבלת אמריקה כמנפיק המטבע הרזרבי העולמי, ובעיקר ליכולת שלה לערוך מחסנים גדולים בנוחות. כיום, צרפת נזכרת שאין לה זכות כזו. לקראת הבחירות הפרלמנטריות שיתקיימו ב-30 ביוני וב-7 ביולי, הגירעון הגבוה שלה והחוב המתרקם נמצאים במרכז הקמפיין. ב-19 ביוני צפויה להכריז הנציבות האירופית על כך שצרפת תיכנס להליך הגירעון המופרז, שהוא הארכת התקנות הכלכליות של האיחוד האירופי, מה שיביא את הפוליטיקאים במדינה לספק תוכנית לתיקון המצב.

לנציבות האירופית יש סיבות טובות לפעול כך. צרפת סובלת מגירעון בסגנון אמריקאי של 5% מהתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג), כשבנק המרכזי שלה וקרן המטבע הבינלאומית צופים שהמספר יירד לאט. יחס החוב לתמ"ג בצרפת עומד על 111%, דומה לזה של איטליה לפני המשבר האירו בשנים הראשונות של העשור האחרון, והנתונים מצביעים על כך שהיחס צפוי לעלות. סוכנות הדירוג S&P Global ציינה באירוניה שדרגה את דירוג החוב של ממשלת צרפת מדרגת AA ל-AA- ב-31 במאי—זה קרה עוד לפני שמקרון, נשיא צרפת, החליט להמר על בחירות מוקדמות שעלולות להכניס את המפלגה הלאומית הימנית הקיצונית או את "החזית העממית החדשה" לשלטון, בעוד הוא ממשיך את כהונתו.

לפי הערכות שוק, מדובר במצב מדאיג אשר מעיד על התרופפות במערכת הפיננסית במדינה. בעוד שמדינות אחרות, כמו גרמניה, יכולות לדחות את ההשלכות של הגירעונות שלהן בצורה יחסית, צרפת מוצאת את עצמה במצב דחוק יותר בשל המגבלות שהטיל האיחוד האירופי. החזרת האמון בשווקים תדרוש מאמצים ניכרים ושינויים במדיניות הכלכלית—שינויים שעלולים לעודד התנגדות פוליטית בקרב הציבור הצרפתי. בין שלל האתגרים מצטייר מציאות שיש להפיק ממנה מסקנות מרובות, כאשר השאלה המרכזית היא אם צרפת תצליח לנסח תוכנית מספיק ברורה לשיקום המצב לפני שהנציבות האירופית תנקוט בפעולות חריגות.לסיכום, צרפת ניצבת בפני אתגר משמעותי בהנהגת מדיניות כלכלית מתקדמת ומתקנת. הבנת השורשים ההיסטוריים של בעיות החוב והגירעון, לצד המחויבות לשיפור המצב הכלכלי, עשויות להוות בסיס לפתרון מוצלח. פתרון זה ידרוש שיתוף פעולה פורה בין הגורמים הפוליטיים במדינה, ובמיוחד תחת איום רגולטורי מצד האיחוד האירופי. עכשיו נותר לראות אם ההנהגה הצרפתית תצליח לגייס את העוצמה הדרושה למהלך כזה.